מדרש האתמרי · פרק ז׳, ד׳

הקטע במלואו, בנוסח המקורי.

ועם זה נראה לומר רמז בארבע מינים שבלולב לולב אתרוג הדס ערבה שהם באים לרמוז על התשובה ודרך עשיתה דהיינו הלולב שהוא דומה לגוף האדם ועליו הנוטין לשני הצדדין לכאן ולכאן רמז לחוטא אשר אבריו מדולדלים לכאן ולכאן כמו שהקדמנו שבכל עבירה שעושה האדם אותו אבר שהוא מצותו מתבדלים שאר האברים ממנו ונמצא החוטא מדולדל באבריו אחד הנה ואחד הנה כלולב הזה הדומה לגוף שעליו מדולדלין לכאן ולכאן ומה הלולב הזה כשמסבבין אותו בחוט מתחבר ונעשה גוף אחד מודבק ומיוחד כך האדם כשחוזר בתשובה ומסבב עצמו במצות תפלין בראשו ובזרועו ציצית בבגדו פאה בראשו מילה בבשרו אזי חוזר להיות גוף אחד מודבק ומחובר באבריו זהו רמז הלולב וז"ש במדרש פ' במדבר פ"ג המזבח היו מכסין אותו בבגד ארגמן למה ארגמן שהוא היה אורג את ישראל מן החטא שעליו מקריבין תמידין וחטאות ואשמות הרי אומרו אורג את ישראל מורה על מה שפירשנו שאבריו של חוטא מדולדלין ונפרדין זה מזה ועם התשובה חוזרים ונארגים אבריו והנה האתרוג בא לרמוז שאחר שחבר אבריו בתשובה צריך שיתענה על מה שעבר לתקן מה שפגם והאתרוג רומז לזה בהיות הוא פרי במיעוט מאכל בתוכו כך הבעל תשובה ימעט במאכלו ושירקרק וישתנה פניו כאתרוג הזה וההדס בא לרמוז שתמיד ימרר על חטאיו כהדס הזה שהוא מר ויזכור תמיד חטאיו כמאמר המשורר דוד הע"ה וחטאתי נגדי תמיד כמ"ש בס' החסידים שצריך האדם לכתוב עונותיו כדי שיהיו לעולם נזכרים לו שכן היה עושה דוד הע"ה והערבה בא לרמוז על הטבילה שיטבול הבעל תשובה לעלות מטומאתו דהערבה היא ערבי נחל דהיינו הטבילה כמו שדרשו ז"ל בפ' כנחלים נטיו מה נחלים מעלים את האדם מטומאה לטהרה כו' ומה שמורין בארבע מינין אלו על הארץ מתחת השמים ממעל לרמוז שאע"פ שהאדם הוא חומר עכור עפר מן האדמה עם כ"ז בשובו בתשובה נשמתו צרורה למעלה תחת כסא הכבוד ומורים בארבע רוחות העולם לומר שאע"פ שרדף אחרי העבירות להשיגם מסוף העולם ועד סופו כר' אלעזר בר דורדיא עכ"ז בשובו אל ה' וירחמהו ויתן מושבו במרומים במקום שוהם וספיר:
נחלת הכלל · Warsaw, 1901

על המקור הזה

הטקסט מובא מתוך מדרש האתמרי, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.