מדרש האתמרי · פרק ז׳, ג׳

ברחמיו על כל מעשיו נתן ריוח והצלה בימים אשר בין ר"ה עד היום הזה להיותם הימים ימי בכורי תשובה שיתלבן ויזדקק כל אחד בבורית התשובה בהיותם ימים מסוגלים ללבן הנשמה כמי טהרת הנדה המתקדשת מטומאתה ויביט ויתן נגד עיניו החסד אשר צור העולמים עושה עם האדם החוטא שהרי מתחילת ברייתו יסדו והכינו על אדני הנסים בהיות הוא גוף חלול מלא רוח ומנוקב מכל הצדדין והרוח שמור בתוכו הרי זה באמת פלא גדול. והנה פלא גדול מזה אשר עושה הקב"ה עם החוטא באומרו אולי ישוב שהרי אדם בנוי על רמ"ח אברים כנגד רמ"ח מצות כל אבר כנגד מצוה אחת וכשאדם חוטא באבר אחד כגון שעבר על איזה מצוה שהיא כנגד אותו האבר הרי טמא אותו ושאר האברים מתבדלים ממנו וסורו טמא אומרים לו הרי מכאן למדנושבהיות האדם חוטא בכל אבריו כל אבריו מתפרדים ומתבדלים זה מזה כמת הזה שהוא מובדל מן החיים אבריו מתפרדים זה מזה וחוזר לאפרו ונמצא שה הוא נס גדול שעושה הקב"ה עם הרשע שאף שנתפזרו ונתפרדו אבריו זה מזה הוא מעמידו חי באומרו אולי יחזור. וזהו הטעם שהבע"ת כנולד דמי משום שמתחברים אבריו זע"ז כשעה שנולד וזהו כונת הפ' ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כולכם היום דהול"ל חיים אתם מאי כלכם אלא רמז כל אבריכם יהיו חיים בלי שיהיה אבר אחד מובדל ומופרש שאז נחשב כמת עד שישוב אל ה' כמדובר ולרמוז לזה אמר כלכם ודוק:. ובזה נוכל לומר שזהו כונת רז"ל (בברכות די"ח ע"ב) באומרם רשעים בחייהם קרויים מתים שכיון שע"י העבירות נתפזרו ונתדלדלו אבריו כמת וזה נמצא שבחייהם קרויים מתים אמנם הצדיקים אפילו במיתתם קרויים חיים בהיותם שלמים בקבר בגופם ואין רמה ותולעה שולטת בם כגוף החי ממש: