ועם זה נבא לביאור המאמר שהתחלתי אמר רבי לוי בר נחמני אמר ר"ל לעולם ירגיז אדם יצר הטוב על יצה"ר אי אזיל מוטב ואם לא יקרא ק"ש אי אזיל מוטב ואם לא יזכיר לו יום המיתה והנה צווחו במאמר הזה קמאי דקמאי ואני אתנהלה לאטי בעט"י אשר אתי והנה השאלה המורגלת בפי כל העולם דלמה לא נקט מיד חלוקת שיזכיר לו יום המיתה מאחר שעמה מנצח ליצרו ואין לו צורך באחרת ועוד מאחר שאמר חלוקת יעסוק בתורה ולא הועיל כלום מה מועיל בק"ש שהיא פרשה אחת ועוד שק"ש בכלל התורה היא אמנם המפרשים ז"ל מחלקים חלוקות המאמר בג' מיני אדם שכל מי שהוא ת"ח בבא יצרו אליו יעסוק בתורה ואם אינו ת"ח לפחות יקרא מה שיודע שהוא ק"שואם גם זה אינו יודע יזכור לו יום המיתה גם יש לחלקו באופן אחר כשבא לו יצרו בעת שיוכל ללמוד יעסוק בתורה ואם בא לו על משכבו בלילה יקרא ק"ש ואם היה במקום מטונף שאז אינו יכול ללמוד יזכיר לו יום המיתה:
מדרש האתמרי · פרק ז׳, ל׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1901
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מדרש האתמרי, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.