עוד י"ל שבא ללמדך חידוש גדול ולומר שאדם שהוא מלומד לזכות עם אחרים גם אותם המצות שעשה בינו לבין עצמו נחשבים לו כאילו זכה עמהם עם הרבים והטעם שמאחר שטבעו לזכות לאחרים זאת המצות שעשם לעצמו בודאי שהיה מטעם שלא בא לידו לעשותם עם אחרים כטבעו הטוב שאם היה מוצא לעשותם עם אחרים לזכותם היה עושה אותם ולכן נחשבים לו כאילו עשם עם אחרים וזהו כפל אומרו משה זכה וזכה את הרבים זכות הרבים תלוי בו כלומר מה שזכה לעצמו ומה שזכה להרבים הכל אחד וגם מה שזכה לעצמו נחשב כאילו זכה עם אחרים וזכות הרבים תלוי בו והדבר בהפכו לכן אמר ירבעם חטא והחטיא ודוק:
מדרש האתמרי · פרק ז׳, כ״ה
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1901
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מדרש האתמרי, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.