אמנם נ"ל באופן אחר שבא התנא לספר במעלת המזכה את הרבים שאע"פ שלא יהיה בידו תורה ומע"ט זוכה לעה"ב והדבר בהפכו והחטיא את הרבים שאע"פ שיש בידו מעשים טובים יורש גיהנם כאומרם ז"ל בפרק יה"כ דף פ"ז ע"א כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו וכל המחטיא את הרבים אין מספיקים בידו לעשות תשובה כל המזכה את הרבים אין חטא בא ע"י מאי טעמא שלא יהיה הוא בגיהנם ותלמידיו בג"ע שנא' כי לא תעזוב נפשי לשאול לא תתן חסידך לראות שחת וכל המחטיא את הרבים מ"ט שלא יהא הוא בג"ע ותלמידיו בגהינם ע"כ:. נמצא שאע"פ שאדם זוכה מצד מעשיו לעה"ב מאחר שיש בידו עון שהחטיא את הרבים יורש גהינם כדי שלא יהא הוא בג"ע ותלמידיו בגהינם ובהפך מי שאין בידו שום מצוה שעשה מצד עצמו רק שזכה את הרבים זוכה לעה"ב כדי שלא יהא הוא בגהינם ותלמידיו בג"ע וכ"ש כשיש בידו שנים שזכה וזכה לאחרים וזהו כונת התנא לומר כי משני פנים היו לו למרע"ה לירש עה"ב אחד עם מה שזכה לעצמו ואחד עם מה שזכה לאחרים שאף שלא יהיה בידו אלא אחת לזכות לאחרים היה ראוי לעה"ב כדי שלא יהיה הוא בגהינם ותלמידיו בג"ע וכ"ש בהיות בידו ב' ובהפך גבי ירבעם שמלבד שהיה ראוי לירש גהינם מצד מעשיו גם מצד שהחטיא את הרבים שהגם שיהיה בידו מע"ט והיה מחטיא לרבים היה יורש גהינם כדי שלא יהא הוא בג"ע ותלמידיו בגהינם וכ"ש בהיות בידו השנים ולכן לרמוז ע"ז שמרע"ה זכה לג"ע משני צדדים וירבעם גהינם משני צדדים אמר משה זכה וזכה וירבעם חטא והחטיא ודוק:
מדרש האתמרי · פרק ז׳, כ״ד
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1901
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מדרש האתמרי, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.