אשר עם זה נ"ל לפרש כונת אומרם חטאנו צורנו סלח לנו יוצרנו ששואלים ישראל מהקב"ה שתהיה מחילתן מחילה גמורה כפי כח הנותן ונקדים קודם הקדמה מפוארה מיוסדת על אדני פז בהיות אמת שאין האדם יכול להכיר ערך שפלותו אם יאריך זמנו להעריך עצמו למין הדומה לו כיצד אם יעריך עצמו נגד בהמה וחיה שהם חומר עכור כמותו רואה שיש לו יתר שאת ויתר עז בקומה וחכמה ודבור ונמצא שאינו יכול עם זה להכיר שפלותו ואם יעריך עצמו עם המלך שהוא יקר המעלה יותר ממנו עם כ"ז לא יכיר שפלותו שאף שהמלך הוא ממינו מעלתו עם רוב עשרו הוא דבר נפרד ממנו שהעושר אינו דבק עמו ובהיותם שניהם ערומים שוין כולם לרעה במדרגה אחת באופן שאפילו שיראה גדול ממנו במעלה מאחר שמעריך עצמו לאחדשהוא במינו ומעלתו נפרדת ממנו לא יבא עם זה להכיר שפלותו אך יכיר גודל שפלותו אם יעריך עצמו לא' מהדברים עליונים הנעלמים ונפרדים מהחומר כגון המלאכים והדומים להם מכל צבא המרום במרום ואז נרתת לאחוריו ויראה ויפחד וידע שהוא בריה קטנה שפלה אפלה ובזה יכנע לבו הערל וישוב אל ה':
מדרש האתמרי · פרק ז׳, י״א
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1901
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מדרש האתמרי, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.