וזהו כונת שלמה המלך ע"ה במשלי סימן ט"ו במ"ש אורח חיים למעלה למשכיל למען סור משאול מטה כלו' האורח החיים ימצא האדם כשישכיל למעלה ויראה הדברים העליונים אז יכיר וידע שהבל הוא ועל זה אמר דוד הע"ה כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך ירח וככבים אשר כוננת אז אני אומר מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו. עוד הקדמה שניה לבא אל הענין דרך משל אם המלך עשה כלי אחד בידו אע"פ שהכלי יהיה פחות הערך בזוי ושסוי השובר אותו חייב מיתה לא מצד הכלי שחיבל לפי שהכלי אינו שוה כלום אלא מה שהוא חייב הוי בעבור שהשחית וחיבל מעשה ידיו של מלך דהו"ל נוגע בכבודו של מלך שסתר מה שבנה הוא והדבר בהפכו בכלי שעשה אחד מהדיוטות שאף ע"פ שיהיה הכלי יקר הערך והמציאות אינו חייב מיתה השובר אותו משום שלא נגע כי אם בכבוד הדיוט דאזלינן בתר העושה מלאכה. עוד הקדמה שלישית אשר עמה נבא לתכלית המכוון שאדם גדול שנותן מתנה לאדם גדול כמותו צריך שתהיה המתנה מרורה כפי מעלת הנותן והמקבל ששניהם גדולים כאחד וגם אם גדול נותן מתנה לקטן צריך שתהיה המתנה מרובה כפי מעלת הנותן דלעולם אזלינן בתר הנותן ולכן קטן הנותן לגדול יתן כפי ערכו שהוא קטן אע"פ שהמקבל גדול:
מדרש האתמרי · פרק ז׳, י״ב
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1901
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מדרש האתמרי, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.