מדרש האתמרי · פרק ו׳, ח׳

עוד נוכל לומר כי רגליהם לרע ירוצו ק"ק דהול"ל כי רגליהם לרע ולשפוך דם ירוצו מאי וימהרו לשפוך דם אמנם נראה לפרש עם מה ששמעתי מהחכם השלם כמה"ר חיים אלפסי ז"ל בביאור מאמר איתא בזה"ק ז"ל כל הנותן ריוח בין הדבקים מובטח שהוא בן העה"ב פירש הוא ז"ל כונה אחת במאמר זה שבהיות שבעבירות החמורות נאמר בהן דבק בע"ז אומרים לדבק טוב הוא לא ידבק בידך מן החרם כו' וכן תמצא בעריות ובשפיכות דמים דבק. ועכשיו הכונה שכל אדם אשר יתן ריוח בין העבירות בשעה שהולך לעשותם מובטח שהוא בן העה"ב כיצד אדם שכועס על חברו והולך להורגו אם הולך תכף ומיד בחמת כעסו הורג אותו ואם ימתין רגע כמימרא עובר הכעס ממנו ומציל עצמו מן העבירה וכן בכלם לזה אמר כי רגליהם לרע ירוצו וכדי שיעלה בהם ימהרו לשפוך דם היו ממהרים לעשות קודם שיעבור הכעס שאם היו מאחרים מעט היה מתבטל יצרם ומבטלין עצמן מהעבירה לכן קודם שיעבור הכעס היו ממהרין לשפוך דם ולכן לרמוז לזה אמר ירוצו וימהרו ודוק עוד י"ל במאמרם ז"ל גבי דוד המלך ע"ה בפסוק חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך שכל כך היו רגילים רגליו להלוך לבית המדרש אע"פ שהיה אומר למחר אני הולך למקום פלוני רגליו היו מוליכין אותו לבית המדרש וההפך בענין הרשעים שכל כך מורגלים רגליהם להלוך לעבירה עד שהם בעצמם הולכים וז"א כי רגליהם לרע ירוצו שרגילות הרגלים הם בעצמן היו מוליכין אותם לכל דבר עבירה ולשפוך דם. עוד י"ל אין רע אלא עריות כדכתיב ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת והרשעים הללו לרע ירוצו וימהרו לשפוך דם כלומר היו ממהרים לעשות עבירת הזנות כדי לבא לעשות שפיכות דמים כדי שלא להוציא כל היום בעבירה אחת אלא היו רוצים לעשות בכל יום כל מיני משחית ופורענות של עבירות. עוד יתכן לומר כמאמר התנא עבירה גוררת עבירה כו' לזה אמר כי רגליהם לרע ירוצו ר"ל לדבר עבירה ירוצו וזה מורה שכבר מהרו מקודם לשפוך דם וכיון שמקודם עשו עבירה אחת לכן נזדמן בידם עכשיו ג"ע לפי שעבירה גוררת עבירה: