וזהו אומרו כאן נבלעם כשאול חיים בעבור ששמו תמימים וישרים כמיתת יורדי בור על שהרגו להם ובזכות מצוה זאת שאנו הולכים לעשות כל הון יקר נמצא דרך מציאה או יתכן כל הון יקר נמצא בהם באותם ההורגים ממה שלקחו וגנבו מאחרים ונמלא מהם בתינו שלל ואין שום איסור בדבר משום דהגונב מן הגנב פטור לפי שהם גזלו מאחרים והבעלים נתייאשו מאותו הון ואל תחשוב שכונתנו זאת להלוך לנקום דם נקיים הוא בעבור קבלת השכר ח"ו ראיה לדבר שאין זאת כונתנו שאתה תקח לך כל הממון הנמצא וגורלך תפיל בתוכנו על כיס א' בלבד שיהיה לחלק בין כולנו והוא להוצאת מזונותינו בלבד והשאר יהיה לך כדרך מחצה לאהרן ומחצה לבניו ומזה תראה שאין כונתנו לחמדת הממון. בני אל תלך בדרך אתם אע"פ שמדבריהם תשמע שלדבר מצוה מתכוונים אינו כן לכן מנע רגלך מנתיבותם שאדרבה רגליהם לרע ירוצו ימהרו לשפוך דם לא כמו שאמרו לך נארבה לדם נצפנה לנקי חנם שכל זה הוא פתויים להביאך אצלם להורגך וכל מה שאומרים על אחרים הוא מה שחושבים לעשות לך ולכך אני מזהיר לך אם יפתוך חטאים אל תאבה ואל תשב עמהם בטענות שאפשר שיוכלו לך אלא אמור אל תאבה כמו שפי' המפרשים ז"ל לפי שאין טעם ברצון ובאומרך איני רוצה שוב אין יכולים להפסידך:
מדרש האתמרי · פרק ו׳, ז׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1901
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מדרש האתמרי, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.