ובזה יובן מה שאמר דוד לעבדיו בעוד הילד חי צמתי ואבכה כי אמרתי מי יודע יחנני אלהים וחי הילד ועתה מת למה זה אני צם כלומר גילה לעבדיו כונת תפלתו שהיתה שימות אחר היותו נער שאז אינו ברשות אביו ומת בעונו וז"א כי אמרתי אולי יחנני לצאת ממחשבת הבריות שידעו נאמנה שלא ברצוני חטאתי וזה באומרו אולי חי הילד עד כ' שנה ומת בעונו אמנם אחר שעתה מח למה זה אני צם כלומר מאחר שעתה בעודו ילד מת ולא נעשית כונתי למה אני, צם שאין כונת תפלתי לבא נגד גזרתו יתברך שגזר שימות הילד אלא שימות אחר זמן ומאחר שלא נעשה כונתי למה אני צם והותר ספק ט':
מדרש האתמרי · פרק ו׳, כ״ד
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1901
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מדרש האתמרי, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.