מדרש האתמרי · פרק ו׳, כ״ג

אך אמנם אפס כי נאץ נאצת את אויבי ה' ונאץ הוא כינוי כדי שלא לומר ענין שמחה גבי אויבי ה' כמו שפי' הרד"ק ז"ל כלומר אפס כי שמחת לאויבי ה' על שהרגת לאוריה בחרב בני עמון שהיתה ע"ז חקוקה בה ונתת להם פתחון פה לומר שע"ז שלהם גרם לכן מלבד הרעה אשר אמרתי לך שישכב אבשלום עם נשיך לעיני השמש גם הבן הילוד לך מות ימות וזהו מלת גס והותר ספק ד' וטעם כפל אומרו מות ימות לרמוז לו גודל הרעה שגרם להקדימה לקחתה ואכלה פגה שאם היה ממתין לקחתה בזמנה כאומרם ז"ל שראויה היתה בת שבע לדוד מו' ימי בראשיתהיה חי הילד הזה והיה משיח ולא יראו ישראל חרפת גלות בעולם כמ"ש בספר הפליאה ולכן כפל לומר מות ימות לרמוז על גודל חסרונו מן העולם ולרמוז ג"כ שבמיתתו גורם מיתת אחרים בעיכוב הגאולה ומדויק עם זה גם מלת לך שאומר גם מלת הילוד לך כלומר הילד הזה הילוד בסבתך עכשיו קודם זמנו מות ימות והותר ספק ה'. ואמר ויגוף ה' את הילד אשר ילדה אשר אוריה לדוד כלו' הטעם שנגף אותו ה בעבור שנולד שלא בזמנו בעבור סיבת היות אשת אוריה לדוד שבעבור שבעוד שהיתה אשת אוריה היתה לדוד ולא המתין לקחתה בזמנו ואכלה פגה והותר ספק ו' וטעם ריבוי התפלה בעד הנער משור שמה שחטא דוד היה בעבור דלא לימרו עבדא זכי למריה וידוע שהבנים קטנים מתים בעון האב ולכן בהיות שבענין ב"ש לא היה עון כלפי דוד כפי האמת משום דלא לימרו כו' או שחטא משום גזירת מלך והיה מוכרח במעשיו על זה לכן התפלל שלא ימות עתה בעודו ילד משום שיש פ"פ לומר שמה שחטא היו מידו ומרצונו שהרי מת בנו כשהוא קטן ומה שאומר שחטא משום דלא לימרו אינו כלום ולא יהיו דבריו מתקבלים כלפי העם לכן לצאת מזה בשיאמינו דברי' התפלל שלא ימות עכשיו בעודו ילד ומת בעונו רק שיתקיים גזרתו ית' שאמר שימות אמנם ימות כשיהיה נער שאו הוא בר עונשים ומת בעונו ולזה שינה לומר כאן ויתפלל בעד הנער ולא הזכירו בשם ילד כלומר התפלל שיהיה נער ואז ימות ולא עתה וזהו בעד הנער ונכון והותר עם זה ספק ו' ז' וח':