אמנם נוכל לפרש הדבר כפשוטו שבאותו פרק ר"ל באותו זמן שעשה העבירה אם אירע התשובה באותו זמן זהו בעל תשובה גמור ונתחיל לפרש מתחילת הענין אמר איזהו בעל תשובהכגון שבא דבר עבירה לידו ופירש ממנה אמר דבר עבירה בהיות שבכל העבירות יש להם יד כמו שפי' הר' שמואל אוזידה ז"ל בדברי התנא ואין אתה בא לידי עבירה שבההסתכלות בשלשה דברים האמורים מאין באת כו' לא מבעיא שלא תבא לעבירה ממש אלא אפילו ליד העבירה לא תבא ויד כמו יד הכלי ונראה שזהו החידוש שלומד כאן שבעל תשובה גמור נקרא גם אותו שבא דבר של עבירה לידו ופירש משנה לא מבעיא העבירה עצמה שאם בא לידו ופי' ממנה שהוא בעל תשובה גמור אלא אפי' שמה שפירש היה מיד העבירה שאז אינו תקיף היצר כל כך לעשותו ופירש ממנה עם כל זה נקרא בעל תשובה גמור ורב יהודה פליג ע"ז שכדי שיקרא בעל תשובה גמור צריך שינצל מדבר דתקיף יצרו ביותר ולזה מחוי שצריך באותו פרק ומקום ואשה שהיצר תקיף מאד כו':
מדרש האתמרי · פרק ו׳, י״ב
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1901
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מדרש האתמרי, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.