מדרש האתמרי · פרק ו׳, י״א

עוד יתכן לומר ונדקדק קודם שהיה מן הראוי לומר כי רגליהם ברע ירוצו אמנם בא לרמוז שאע"פ שאין שייך ענין ריצה כי אם על דבר ידוע שהאדם הולך ורץ כדי למהר לעשותו אמנם הרשעים הללו לא כן היו אלא ביוצאם מפתח ביתם היו מתחילים לרוץ וזה מורה על רוב דבקותם בעבירה אע"פ שעדיין לא היה בידם כלום היו רצים כמי שהולך להשיג ולהגיע אל מקום ידוע. ובזה יובן מאמר חז"ל במסכת יומא דפ"ו ע"ב תניא ר"מ אומר גדולה תשובה שבשביל יחיד שעשה תשובה מוחלין לכל העולם כולו שנאמר ארפא משובתם אוהבם נדבה כי שב אפי ממנו מהם לא נאמר אלא ממנו היכי דמי בעל תשובה אמר רב יהודה כגון שבאת לידו דבר עבירה פעם א' וב' וניצול הימנה מחוי רב יהודה באותו פרק באותו מקום באותה אשה עכ"ל נראה דמצריך רב יהודה לבעל תשובה שילך במקום שחטא כדי שיעשה תיקון לרגלים ממהרות לרוץ לרעה שהן אמת שחוזר בתשובה מהעבירה שעשה ע"י עזיבת החטא והסיגוף שמקבל עליו אמנם מה שחטא בהילוך הרגלים מה יהיה תשובתו לכן מחוי רב יהודה שצריך שילך במקום שעשאה כדי שיכתת את רגליו עם התשובה אמנם בענין המאמר ראוי לשים לב לדקדק מלת כגון שבא דבר עבירה לידו דהוה ליה לומר היכי דמי בעל תשובה גמור כגון שבא עבירה לידו ופירש ממנה מאי כונת אומנו דבר עבירה. ב' לידע שיעור לשון ר' יהודה שעל מה בא סתמא דתלמודא לומר מחוי רב יהודה. ג' דבשלמא באותה אשה ניחא משום שכיון שחשק בה ונפשו קשורה בנפשה ובאה לידו ולא נגע בה מורה עם זה ששב אל ה' בכל לבבו ובכל נפשו אבל היות באותו זמן ובאותו מקום מה צורך זה לבעל תשובה ורש"י פי' באותו פרק כלומר שעומד בכחו כבזמן שעשה העבירה ע"כ: