והטעם שאין התינוק נולד מהול הוא אשר דברנו שהוא משום מעלת המצוה כדי שיתקדשו ישראל בעשייתה וילמדו למסור עצמם על קדושת ה' שבהיות שירגיל האדם לשפוך דם בנו אף ע"פ שחביב עליו כנפשו הוא קל לעורר עצמו למסור נפשו על קדושת השם ולשפוך דמו ונפשו בעבור אהבתו ית' אם בא לידו ויקיימנה שהרי הרגיל עצמו בכך עם ענין מילת בניו שמוסרם למיתה ובניו של אדם חביב מנפשו ולפעמים נולדים תנוקות מהולים להורות שאין טבע הבריאה היותם כולם ערלים אלא רק עושה הקב"ה זה כדי שימולו על ידי אביהם מסיבת הטעם שפירשנו והגם שיש טעמים אחרים גלוים לפני המקום על אותם שנולדים מהולים מיהו הנגלות לנו ולבנינו עד עולם ועל זה פרשתי טעם לירמיה שנולד מהול וקודם נבין פסוק בטרם אצרך בבטן ידעתיך ובטרם תצא מרחם הקדשתיך נביא לגוים נתתיך ונראה לדקדק דצדיק ורשע לא קאמר אם כן איך אמר בטרם תצא מרחם הקדשתיך ובמדרש אליהו פרשתי ע"ז יע"ש אבל עתה נאמר כפי הפשט ועוד מה שייכות וקשר יש אומרו נביא לגוים נתתיך עם האמור ועוד מה ענין הצעקה באומרו אהה אדני אלהים גו' אי משום שהיה נער גם ע"ז לא היה צריך לצעוק שהקב"ה שהיה משלחו יהיה בעזרו:
מדרש האתמרי · פרק ד׳, י״ז
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1901
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מדרש האתמרי, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.