אמנם הכונה לומר בעוד נשמתך תחת כסא כבודי נתתיך והזמנתיך לנביא וזהו אומרו בטרם אצרך בבטן ידעתיך ולכן בטרם תצא מרחם הקדשתיך שהוצאתיך מהול ממעי אמך והטעם שהקדשתיך מקודם והוצאתיך מהול משום שנביא לגוים נתתיך וכדי שלא יאמרו מאחר שהוא נביא לגוים ומבשר לישראל כל החורבן ודאי שאין נשמתו חשובה כל כך לכן הקדשתיך בהוציאך מהול ממעי אמך כמשה רבך שנולד מהול וכאדם וחנוך ושאר צדיקים גדולים כדי שלא יבזו אותך ויהי כשמוע ירמיהו שהקדישו מן הבטן בעבור היותו נביא לגוים ולבשר בפורענותם של ישראל צעק במר ואמר אהה אדני אלהים לא ידעתי דבר כי נער אנכי כלומר התפלל עליהם שיתנהג עמהם במידת הרחמים ועוד אמר לא ידעתי דבר כי נער אנכי ומאחר שאני נער אין ראוי לי לומר דברי תוכחות משום שאין דברי נשמעים לא לנערים ולא לזקנים לא לנערים בהיותי שוה להם ולא לזקנים בהיותם גדולים ממני והשיב לו הקב"ה אל כל אשר אשלחך תלך וכל אשר אצוך תדבר ותצליח:
מדרש האתמרי · פרק ד׳, י״ח
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1901
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מדרש האתמרי, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.