ונראה לתת טעם למה נימול ע"י עקרב ולא ע"י נחש ולכאורה נראה להיות העקרב במדת החסד והיא מדתו של אאע"ה אמנם נראה לפי הפשט שע"י המילה היה עתיד להוליד ליצחק ושיתרבה הזרע ממנו כי ביצחק יקרא לך זרע ויצא ממנו יעקב ומיעקב י"ב שבטים ובני ישראל פר וישרצו ששה בכרס אחד כעקרב כמו שדרשו רז"ל ולכן לרמוז על ריבוי הזרע העתיד להיות מסבת המילה נימול ע"י עקרב שתלד ששים ודוק ובזכות ששתק ולא נתרעם כשבקש לקבור את שרה ולא מצא אעפ"י שהקב"ה נתן לו כל העולם במתנה לכן בעבור זה זכו בניו שלא אמר אדם לחברו צר לי המקום שאלין בירושלים שכלם היו מרווחים מרחבת המקום הרי עשרה נסשים אלו נעשו לאבותינו כלומר בעבור אבותינו שהם אברהם יצחק ויעקב והטעם שהקדים התנא הנסים שהיו בעבור יצחק קודם אברהם לרמוז שכלם שקולים כמו שדרשו רז"ל שפעם מקדים אברהם ליצחק ופעם יצחק לאברהם לומר שקולים זה כזה ומשום חידוש הקדים ליצחק ולא ליעקב לומר שאף על פי שיצא ממנו זרע פסול שהוא עשו שלא חזר בתשובה כישמעאל עכ"ז שקול ושוה הוא לאברהם וליעקב:
מדרש האתמרי · פרק ד׳, י״ב
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1901
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מדרש האתמרי, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.