ולעד"ן לפרש שהתורה תפס שחרב בית המקדש בעון מרגלים כדפרישית וידוע שכל פעולה שסופה היא טובה אע"פ שבתחילה היא רעה הולכים אחר סופה והנה לשון הרע שדברו המרגלים על הארץ גרמו טוב לישראל שנשתרשו בתורה ובמצות ולמדו כל התורה בכלליה ופרטיה בהיותם במדבר אוכלי המן כדחז"ל לח ניתנה התורה אלא לאוכלי המן משא"כ אם היו נכנסים מיד לארץ שאז היה להם טורח מזונות זריעהוקצירה כו' באופן שעיכוב ארבעים שנה במדבר גרם ללמוד התורה באופן שיכולים לקיומה בהבנה ובשורש הענינים וכמאמר המתרגם בשיר השירים שכששמעו ז' עממים שבני ישראל חפרו הארץ קמו וקצצו כל האילנות וסתמו כל מעיני המים אז אמר הקב"ה למשה אמור לבני ישראל שלא יזידו לעלות בארץ כנען עד שיעלה ברצוני לעלותם ובין כך ובין כך העמים יבנו מה שנהרסו ובארבעים שנה שהיו במדבר יהיה תורתי משתרשת בגופם כו' נמצא שענין המרגלים אע"פ שהיה רע אמנם היא פעולה שטובה בסופה וא"כ אין ראוי להענישם בעונש כזה שיחרב המקדש על ידם וזה הויכוח שהיה בין אברהם והתורה אמר אברהם לתורה אתה באת להעיד על בני מטעם לשון הרע של מרגלים זכור ענין נתינת התורה שלא קבלוך שום אומה ולשון אלא בני ולא הספיק הדבר בקבלה לקיימך כי אם בארבעים שנה שישבו במדבר ואז נשתרשה התורה בגופם וזהו גרמו המרגלים שבעבורם נתעכבו במדבר ארבעים שנה ונמצא שתכלי' דיבורם היה לטובתך וא"כ אין בושת פנים להעיד עליהם ונמצאת את כפויה טובה בהיותך מעיד עליהם על עון מרגלים שעל ידם הגיע לך תועלת כיון שראתה כן עמדה לצד אחד כי נצחה אברהם בדין:
מדרש האתמרי · פרק ל״א, י״ד
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1901
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מדרש האתמרי, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.