והנה זה היה הויכוח בין אברהם והתורה שבאה להעיד על ישראל שעברו פי ה' אשר צוה אותם שילכו לארץ ישראל והם מרו את דבר קדשו ואמרו לא נעלה ובכו בכיה של חנם אמר אברהם לתורה בתי אתה באת להעיד על בני ותיפוק שבדין דברו שהרי זמן כניסה לארץ ישראל היה אחר ת' שנה ושעבוד מצרים לא היה אלא רד"ו אלא ודאי דסבור אתה כמאמר הציוני שהקב"ה והמלאכים ירדו למצרים מבין הבתרים ונשלם ת' שנה והנה תדע לך שטועה אתה ועדותך הוכחש מינך ובך כי זכרי יום שהחזירך הקב"ה על כל אומה ולשון ולא קבלוך אלא בני ולא המלאכים שרצו בך והטעם בעבור שנצחם משה למצרים ירדתם וזה מורה שלא היו המלאכים בשעבוד מצרים כלל להשלים ת' שנה וא"כ מרגלים שאמרו לא נעלה בדין דברו ולא חטאו כלום שבשבילם יחרב המקדש ואיך אתה בא להעיד לבני ואין לך בושת פנים להעיד עדות כזה מיד עמדה תורה לצד אחד כי ראה והכירה שעדותה אינו מכוון אל האמת כו':
מדרש האתמרי · פרק ל״א, י״ג
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1901
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מדרש האתמרי, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.