עוד י"ל דבשלמא אם אאע"ה היה מצווה על המצות והיה חסר מלקיים אפילו מצוה קלה לא היה ראוי לקרותו שלם משום שלא קיים בשלימות צווי יתבר' בהיות שחסר מלקיים מצוה קלה אבל בראותו שקיים כל המצות בלי שום צווי היה מהראוי שיקרא שלם אע"פ שהיה חסר מאיזה מצות וכל שכן שקיים כולם חסר אחת ועכ"ז אנו רואים שבעבור חסרון המילה לא קראו שלם נמלא שהמילה גרמה לו באופן שגדולה מצות מילה מכל המצות ולעולם שאם היה מקיים כל המצות ובכללם מצות המילה והיה חסר מצוה אחרת היה נקרא שלם אע"פ שהיה חסר איזה מצוה בהיותו אינו מצווה ועושה שראוי להחזיק לו טובה ע"מ שעשה בלי צווי:
מדרש האתמרי · פרק ג׳, כ״ב
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1901
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מדרש האתמרי, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.