עוד י"ל שבהיות שכל המצות הם מוכנות לאדם לכל עת שירצה לעשותם מה שאין כן המילה שכיון שעשה אותה פעם אחת שוב אינו יכול לקיימה בעצמו דמזההטעם הניחה אברהם אע"ה ולא קיימה מדעתו עד שבא לו הצווי מאת הקב"ה להיות עליה מצווה ועושה לפי שאם היה מקיימה לא היה יכול לעשותה אח"כ בצווי כמו שפי' כן המפרשים ז"ל נמצינו למדין שגדלה מעלת המילה בהיותה מצוה מיוחדת מכל המצות כדפרשי' וא"כ אם היה מקיים כל המצות ובכללם מצות מילה והיה נשאר מצוה אחרת לקיימה אח"כ לא בעבור אותה מצוה היה נקרא שלם בקיומו אותה בצווי מאחר שהיא מצוה שהיה יכול לקיימה אף בלי צווי ולא היה מאבד כלום משום שאח"כ היה יכול לחזור ולקיימה בצווי משא"כ המילה ועכשיו כונת בעל המאמר להביא ראיה שגדולה מצות המילה שלא יש אדם מקיים המצות כאברהם ועם כל זה לא נקרא שלם עד שמל כלומר ולמה קיים כל המצות והניח זאת בעבור מעלתה כדפרישית באופן שגדולה מילה מכל שאר המצות שהניחה לבסוף להיות שלם בקיום אותה בצווי מה שלא היה שלם אם היה מקיימה בלא צווי בהיות שלא היה יכול לקיימה בצווי ונמצא שלמדנו שהיא מצוה מעילה מיוחדת ונפרדת מכל המצות ודו"ק:
מדרש האתמרי · פרק ג׳, כ״א
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1901
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מדרש האתמרי, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.