עי"ל זה דרכם כסל למו דרכם של רשעים כסילות ואף בזמן שאינם יכולים לעשות כסילותם כגון שמזקינים וכדומה לזה בפיהם ירצו סלה אומרים מי יתננו באותם הימים כשהיינו יכולים לחטוא וזהו ואחריהם בפיהם ירצו ודוק. כצאן לשאול שתו מות ירעם וירדו בם ישרים לבקר וצורם לבלות שאול מזבול לו הכונה כצאן שהרועה מוליכם מהר להר כך הרשעים שתו בגהינם וז"א כצאן לשאול שתו ושתו מלשון הפרשי' שות שתו שיש צער הרבה להם בשאול כצאן הזה שמוליכים אותם מהר לגבעה ומגבעה להר וא"ת אחר שנשלם עונשו יש לו מנוחה לז"א מות ירעם שלעולם המות רועה אותם לפי שתמיד הם מתים משום שמתגלים בזה העולם כמה פעמים עד שישלמו המצות ונמצא שתמיד מות ירעם ועוד יש לרשעים שירדו בם ישרים לבקר שהישרים שהם הצדיקים ירדו ומושלים בם לבוקר שהוא לעולם הבא הנמשל לבוקר וכיצד מושלים בהם וצורם לבלות שאול מזבול לו כדחז"ל שהצדיקים עוברים קרוב לפתח גהינם והרשעים רואים אותם בכבוד והמה באותו בזיון ומתכלמים ומבזים פניהם ממה שרואים הצדיקים זבולם בגהינם וז"א וצורם של לבלות וצורם של רשעים לבלות מזבול לו מהזבול הרע שיש לו בגיהנם והצדיק רואה אותו באותו בזיון ודוק:
מדרש האתמרי · פרק כ״ט, ח׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1901
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מדרש האתמרי, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.