כ בני אם חכם לבך ישמח לבי גם אני הכונה פעמים שיש שמחה בלבו של אדם ואינו מורה השמחה שבלבו לאחרים בהיות שאינו ברור אצלו שאם אותה שמחה אמתית וראוי לשמוח עליה ולכן השמחה טמונה בלבו ואינו מורה פנים צוחקות אמנם אם זאת השמחה היא על דבר תורה או מצוה שאז ברור לו שהכל מודים שראוי לשמחה אז מורה השמחת לבו לפנים באופן שיכירו בו שהוא שמח:
מדרש האתמרי · פרק כ״ז, מ״ז
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1901
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מדרש האתמרי, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.