אמנם כפי פשוטו כי על פי דרכו חוזר לנער יש לפרשו על דרך שאמרו ז"ל דבבא מציעא פ' אלו מציאות דכ"ט ע"ב אמר רבי יוחנן מי שהניח לו אביו ממון הרוצה לאבדן ילבש בכלי פשתן וישתמש בכלי זכוכית שהכונה בזה כמו שפירש רש"י ז"ל שלא ירגיל אדם בכך שהעושה אלו מאבד מהר הון רב ע"כ ובדרך הזה אמר שלמה הע"ה חנוך לנער על פי דרכו ודעכי גם שיזקין לא יסור ממנו והכונה שלא ירגילהו עפ"י דרכו בעודו נער. ועכשיו א"ש לא מבעיא כלומר אם חנכת לנער בעודו נער עפ"י דרכו לא מבעיא שבעודו איש בתוקפו וגבורתו שלא ישוב למוטב כיון שהרגיל מקטנותו אלא גם כי יזקין אעפ"י שאין בו שום כח לעשות רע עכ"ז לא יסור ממנו שכיון שהרגיל כ"כ ברע נעשה לו טבע ונראה לו כהיתר:
מדרש האתמרי · פרק כ״ז, מ״ו
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1901
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מדרש האתמרי, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.