ויש לי דחייה אחרת לבא לעזרת ה' בגבורים שאם אמת שהעולם צלו של הקב"ה והוא בחיוב היה ראוי שיהיה הכל שמים או הכל ארץ כטבע האדם שעומד לפני החמה ומוליד צל אחר מגוון אחד ממין א' ג"כ היה ראוי להיות הצל הזה כולה משמים או מארץ או ממים לכן בראות שיש שמים ממין אחד וארץ ממין אחר וים ממין אחר מורה שהיא בריאה בכונה מכוונת ומה גם שחלק הבריאה שליש ים שליש מדבר שליש ישוב כדחז"ל ונודע גם זה אצלם ועוד אם הוא צל למה יש כוכבים ומזלות חמה ולבנה כי הצל מחייב היות דבר אחד בלבד ועוד שהעולם מהלך ת"ק שנים כדחז"ל ונודע גם זה אצלם ואם אמת שהעולם צלו נמצא שנותנין בו שיעור חלילה והם מה שבאו לומר שהעולם זה הוא צל מכח שאומרים כי אחר שהקב"ה הוא בלי שום שינוי וחסרון מזה יצא להם לומר שהעולם לא נברא כי מצד הבריאה בהכרח הוא לתלות בו כביכול איזהחסרון וזה דרכם כסל למו וטענתם כי אחרי שבריאת העולם הוא יותר טוב מן העדרו והוא טובה לבריות למה לא בראו אלפי אלפים שנה קודם כי כמו שלו כביכול אין עת וזמן למציאותו כך היה ראוי שיהיה עת הבריאה כן וא"ת שלא רצה אז להטיב או לא היה יכול או שמתחילה לא עלה במחשבה לפניו אם כן בהכרח הוא לתלות בו חסרון שלא רצה להטיב או לא היה בעל יכולת ח"ו או שינוי ברצונו ואין ראוי לתלות בו חסרון כי כתיב אני ה' לא שניתי אלא ודאי מוטב הוא לומר שלא נברא העולם מלתלות בו איזה חסרון כו' ונמצא שכונת של אלו הוא כדי שלא לתת שום חסרון בהקב"ה כדפירשתי ולכן אומרים שהעולם הוא צלו ואדרבה יותר נכשלים בזה משום שמאחר שבעולם יש שיעור ואורו צלו נראה שנותנין בו שיעור ח"ו:
מדרש האתמרי · פרק כ״ו, ו׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1901
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מדרש האתמרי, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.