ובזה יובן מאמר בילקוט וז"ל הרוחות עתידין להתווכח צפון אומר אני מביא את הגליות ורוח דרומית אומר אני מביא והקב"ה נותן שלום ביניהם ונושבות כאחד ע"כ. י"ל למה מתווכחים רוח דרום וצפון להביא לישראל יותר משאר רוחות אמנם בהיות שמרוח דרום טללי ברכה יורדים לעולם וטללים אינן נפסקין אע"פ שישראל אינם הגונים ח"ו ונמצא שהם גרמו חיותם של ישראל בגלות אפי בעת שחוטאים משום שהטל אינו נפסק ואע"פ שלא יהיה טל של ברכה מיהו מפסק לא פסיק והצלה פורתא איכא וכיון שהוא גרם בקיום ישראל בגלות שלא כלו לכן מעציר עכשיו להביאם ורוח צפון מתווכח עמו שהוא גרם שהכירו לבוראם ע"י שרוח צפון פתוח וידעו כי ה' בורא שמים וארץ ובהיות שהכירו על ידי שהוא בעל היכולת היו מקוים בגלותם לו שיושיעם ולא בעטו ולכן לי נאה להביאם והקב"ה משים שלום ביניהם ונושבות כאחד להביאם:
מדרש האתמרי · פרק כ״ו, י״ג
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1901
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מדרש האתמרי, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.