ובזה נבין מה שהקשה בעל יד יוסף ז"ל בפ' ברכה דלמה אין עושים שמחת תורה בחג השבועות שהוא מתן תורה ועושים אותה בשמחת תורה ועם מה שפירשתי הוא פשוט שבש"ת שהוא סיום התורה ונזכר שם מיתתו של משה ואנו דורשים בהספדו לכן אחר ההספד אנו עושים שמחה כלומר מצד הבחינה מהעדר הנוגע ממיתתו אנו סופדים ומצד בחינת הטוב שהגיע לו ולנשמתו מטוב עה"ב אנו משמחים מטובו שראוי לשמוח מהטוב שהגיע לצדיק:
מדרש האתמרי · פרק כ״ה, ה׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1901
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מדרש האתמרי, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.