עוד י"ל בדחז"ל (בחולין ד"ז ע"ב) גדולים צדיקים במיתתן יותר מבחייהם וטעם הדבר לפי שבמיתתן כבר יצאו מספק שבחייהם מי יודע אחריתם אם טוב ואם רע גם ידוע שבימי הקיץ הם ימי תענוגים גופניים והם רמז לזה העולם ההולכים אחרי פתוי יצרם וסוף הקיץ רמז לסוף חייו בהכניסם ימי החורף שהם ימי צער שמזה הטעם היה המלך בחג הסוכות עולה לבמה שהיו עושים לו במקדש והיה קורא והיה זה רמז למלכו של עולם שעתיד בסוף לדון לכל העולם ביום הדין הגדול והנורא ועיין בזהבפרשת וילך בפי' הפרשיות שלי הענין באורך באופן שסוף הקיץ רמז לסוף חייו של אדם ולכן בחג השבועות אין אנו עושים שמחת תורה אעפ"י שהוא מ"ת משום שחג השבועות הוא בראש הקיץ רמז לתחלת חייו של אדם ואינו יודע מה יהיה אחריתו ואיך הוא משמח אמנם בסוף הקיץ שהוא רמז לסוף ימיו של אדם אז סיים כל התורה ואני עושה שמחת תורה לפי שכבר ראינו מה היה אחריתו שגדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם מהטעם האמור והוא רמז נכון:
מדרש האתמרי · פרק כ״ה, ו׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1901
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מדרש האתמרי, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.