מדרש האתמרי · פרק כ״ה, ד׳

ובזה יובן מאמר במדרש פרשת וזאת הברכה בשעה שהגיעו ימי משה ליפטר מן העולם כו' אמר לא אמות כי אחיה א"ל אי אתה יכול כי זה כל האדם ע"כ וקשה שהרי אליהו וחנוך שלא מתו וי"ג שנכנסו חיים לג"ע וא"כ איך השיב לו הקב"ה כי זה כל האדם אמנם נוכל לומר רמז אחד שמשה רצה לפטור מן המיתה מטעם שהוא גרם בחיי כל ישראל על שמסר נפשו עליהם בענין העגל ובעבורו ניתן להם יוה"כ. וזהו שאמר להקב"ה לא אמות כי אחיה מלת כי בהיפוך אותיות יו"כ כלומר בזכות יו"כ שניתן לישראל בעבורי לא אמות והקב"ה השיב לו תשובה נצחת במלת כי כשם שהוא בא לפניו במלת כי באומרו לא אמות כי אחיה ואמר לא כי זה כל האדם כלומר כי שהוא ר"ת יו"כ שרמזת לי זה היום כל האדם כלומר אע"פ שלא היית מתפלל עליהם הייתי עושה אופן אחר להצילם משום שבמ"ב בראתי אילו של יצחק משום שהיו עתידין לחטוא בעגל ובראתי האיל לכפרה ונמצא שכונתי להצילם ולכפרם ביו"כ אע"פ שלא היית מתפלל עליהם ונמצא כי זה כל האדם כשהוא בהיפוך יו"כ כל האדם מששת ימי בראשית בראתים ע"ז ודוק עי"ל בדחז"ל כי ביום אכלך ממנו מות תמות מאי מות תמות מיתה לך מיתה לכל הדורות והרי שאדה"ר גרם מיתה לכל הבריות וידוע מחז"ל שכל הנשמות תלויות בגופו של אדם גם ידוע שמשה הוא מניצוץ אדה"ר דאדם בר"ת אדם דוד משה דהיינו משיח ועוד שמשה שקול כנגד כל ישראל כאדה"ר שכל ישראל תלוים בו ולכן כששאל משה להיותחי א"ל הקב"ה א"א כן לך דייקא אל על פי שאליהו וחנוך חיים לעולם בעבור כי זה כל האדם כלומר זה הגוף שלך כל האדם תלוים בך לפי שאתה ממש אדה"ר והוא גרם מיתה לכל אדם ואינו מן הדין שמי שגרם מיתה לכל אדם שיחיה לעולם וז"א כי זה כל האדם ודוק ובזה יובן מאמר חז"ל מדרש תהלים אמרו למשה מי גרם לך שתמות אמר אני גרמתי לעצמי אמרו ליה ולא הקב"ה גרם לך כן אמר אפילו שאתם רואים שהקב"ה מרשיע את הצדיק ומצדיק את הרשע עכ"ז אל אמונה ואין עול ע"כ עיין במדרש אליהו מה שפי' שם אמנם כפי דרכינו עתה נראה שהכונה שבהיות שהעיקר מה שנגזר מיתה על משה ולא נשאר חי כחנוך ואליהו היה בעבור שהיה אדה"ר שהיו תלוים בו כל הנשמות והוא גרם מיתה לכל חי כמו שאמר לו הקב"ה כי ביום אכלך ממנו מות תמות וענין הכפל מיתה לך מיתה לדורות וא"כ אע"פ שמשה לא היה משנה בהכאת הסלע שע"ז נגזר עליו מיתה היה מסבב לו הב"ה אופן אחר להמיתו אלא שמצא בע"ח לגבות את חובו בזה ולכן העולם שלא היו יודעים זה הסוד שמשה הוא אדם שבדין הוא שימות בעבור שגרם מיתה לכל העולם שאלו לו מי גרם לך שתמות והשיב להם אני גרמתי לעצמי משום שאכלתי מן העץ והם בהיות שלא היו יודעים סוד הדבר אמרו ולא הקדוש ברוך הוא גרם לך שבעבור ציווי הסלע גרם לך המיתה אמר אפילו שאתם רואים שהקדוש ברוך הוא מרשיע את הצדיק כמוני תדעו באמת שאל אמונה ואין עול משום שיש סוד בדבר ואעפ"י שלפנים בראה עול אמנם בדין ממית אותי מסבת שורשי שהוא אדה"ר וכיון שכשאתם רואים שמרשיע את הצדיק והוא בדין ממילא נפקא גם כשמצדיק את הרשע שהוא בדין ואין עול בדבר משום שהקב"ה יודע שורש של כל אחד ואע"פ שהוא רשע לפנים אמנם משורשו שבא ראוי להטיב עמו ונכון ודוק. ובזה נבין פסוקי פרשת ואתחנן באומרו ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר ה' אלהים אתה החלות כו' אעברה נא ואראה כו' ויתעבר ה' בי למענכם כו' עלה ראש הפסגה כו' הכונה בזה שבהיות משה רבע"ה הוא אדה"ר אדם דוד משיח דהיינו משה שגואל ראשון הוא גואל אחרון כדחז"ל ואדה"ר כשאמר לו הקב"ה כי ביום אכלך ממנו מות תמות אעפ"י שאכל מחל לו לשעה ולא המיתו דזהו גדלו וגבורתו של הקב"ה שיש יכולת לעשות ועכ"ז מוחל כמו שדרשו ז"ל (יומא דס"ט ע"ב) בהאל הגדול הגבור והנורא שגבורותיו הוא על שרואה גוים מרקדים בהיכלו ושותק. והנה עם זה רצה מרע"ה לפטור עצמו עכשיו מן המיתה לפי שעה עד שיכנס לארץ ושימחול לו הקב"ה לפי שעה בהיותו אדה"ר והתפלל ואמר בעת ההיא כלומר בעת ההיא דייקא עד שיכנס לארץ ואמר ה' אלהים לרמוז על הראשונות שכתוב ביצירת האדם וייצר ה' אלהים את האדם ולכן אמר שיגדיל חסדו עמו עכשיו כשם שהגדיל עמו אז ואמר ה' אלהים אתה החלות מתחילה בהיותי אדם להראות את עבדך את גדלך ואת ידך החזקה שאעפ"י שאמרת לי כי ביום אכלך ממנו מות תמות עכ"ז מחלת לי לשעה והארכת ימי אשר מי אל בשמים ובארץ אשר יעשה כמעשיך וכגבורותיך להעביר ולמחול על פשע אעפ"י שיש יכולת בידך לעשות ואין אתה עושה שאין גבורה כזאת גם עכשיו תעשה עמי אות לטובה ואעברה נא לפי שעה ואראה את הארץ הטובה ההר הטוב הזה והלבנון ואעפ"י שגזרת עלי שלא תעבור עכ"ז הניחני עכשיו דזהו גבורתך שאעפ"י שיש בידך לעשות אין אתה עושה ויתעבר ה' בי למענכם אמר משה לישראל זה היה טענה ניצחת שיניחני ה' ליכנס לארץ אעפ"י שגזר עלי אמנם למענכם ויתעבר בי ולא הנחני משום שטען לי הקב"ה טענה אחת שלא יכולתי לדבר עוד שאמר לי עלה ראש הפסגה ושא עיניך ימה וצפונה ותימנה ומזרחה וראה בעיניך כי לא תעבור את הירדן הזה הכונה הראני פזור הגליות במזרחובמערב צפון ותימן וזה הגלות היא סבת הצלת שארית ישראל שהשליך חמתו בעצים ובאבנים ולא כלה לעמו ישראל ואם אני הייתי נכנס לא היה מטיל כעסו במעשה ידיו וכיון שהראני שהכנסתי לארץ היה נזק לישראל החרשתי ונמצא שמה שנתעבר בי ולא הועיל הטענה שאמרתי לפניו היה למענכם ודוק. ובפרט שבי לא נמצא עון אשר חטא ואע"פ שחז"ל מנו בפ' אם כמות כל האדם שמונה טעניות על משה ח"ו היה כונתו לשמים ועיין בפי' הפרשיות אשר לי במאמר זה נפלאות השם ומה גם שחז"ל דרשו פסוק ברוך אתה בבואך זה משה וברוך אתה בצאתך זה משה שהיה ברוך בבואו לעולם ובצאתו מן העולם ואם אמת שהיה בידו איזה טעות איך היה ברוך בצאתו אלא שהאמ' שהיה נקי בבואו לעול' ונקי בצאתו מן העולם וכמו שדרשו במדרש קהלת בפ' עת ללדת ועת למות א"ר ברכיה הרי כל חכמתו של שלמה שאמר עת ללדת ועת למות מה הוא אשריו לאדם ששעת מיתתו כשעת לידתו מה שעת לידתו נקי אף שעת מיתתו נקי וק"ט שדברי ר' ברכיה הם יותר פשוטים מדברי שלמה אשר הקשה עליו וכי כל חכמתו של ר' ברכיה שאשריו לאדם להיות נקי בצאתו מן העולם כשעת לידתו מי לא ידע כל זה אמנם יובן בדחז"ל שהתינוק אעפ"י שיוצא מבטן אמו מלא רירין וגם הוא מזוהם עכ"ז כולם מחבבין ומחבקים ומנשקים אותו וטעם החן הזה בעיני כולם בעבור שהוא גוף מנוקה מכל חטא. גם ראיתי במדרש מעשה באשה אחת שהיתה משמחת במיתת איזה צדיק שהיה מת שמחה גדולה ובמיתת הרשע היתה בוכה ושאלו לה שהיה ראוי שתעשה להפך שבאבוד רשעים רנה ואמרה שהיא היתה משמחת מצד בחינת הטוב המגיע לצדיק במיתתו בקבול שכר מצותיו לא כן הרשעים כי הם כמוץ לפני אש והיתה דואגת על צערן ואיך לא זכו לטוב הנצחיי. גם יודע כשהתינוק נולד הכל משמחים לז"א אשריו מי ששעת מיתתו כשעת לידתו כלומר מה שעת לידתו נקי מכל חטא וכיון שהוא נקי מכל חטא כולם משמחים עמו ומחבקים ומנשקים אותו אף על פי שהוא מלא רירין כך שעת מיתתו שיהיה נקי מכל חטא וסימן לדבר שאעפ"י שהיה בזוי בזה העולם מעוטף בבלואים ועכ"ז בשעת מיתתו כולם שמחים במיתתו מהבחינה הנוגע אליו שראוי הוא לילך מיד למנוחות שאננות וכולם משמחים במיתתו מצד בחינת קבול השכר המזומן לו כאותה שעה שהיתה משמחת במיתת הצדיק ונמצא שזה חכמה של שלמה שמסר בידך סימן לדבר להכיר מי הוא הנקי מכל חטא והוא אותו שהיה שעת מיתתו שכולם משמחים במיתתו מבחינת השכר המזומן לו כשעת לדתו שכולם משמחים עמו בהיותו נקי מכל חטא ג"כ אם שעת מיתתו נפל בפי הכל שמחה מבחינת עצמו שכולם אומרים בלי ספק אדם כשר הוא ומזומן לעה"ב דע באמת שהוא נקי מכל חטא: