ולעד"ן שהטעם שיש מעלה לתפלת המנחה משום שתפלת שחרית היא בבקר בבקר שאז הוא רחמים ואם נענה האדם הוא מצד החסד אע"פ שאינו ראוי וא"כ לא יבחן האדם בתפלת הבקר אם טוב ואם רע אבל בעת מנחת ערב שאז הוא דין ואין אדם נענה אלא א"כ ראוי והגון ואז יבחן האדם המתפלל במנחה אם הגון או אינו הגון בהיות תפלתו נשמעת אף בשעת ששולט הדין בעולם ותפלת ערבית גם היא בתחילת הלילה שהוא עת הדין אמנם כיון שהיא רשות וקבעוה חובה אם נענה באותה תפלה לא יבחן האדם לומר כי טוב הוא כיון שנענה שכיון שיש בו מצוה שקבלה לחובה בחיוב גמור זהו הטעם שנענה אע"פ שאינו ראוי:
מדרש האתמרי · פרק כ״ד, ד׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1901
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מדרש האתמרי, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.