מדרש האתמרי · פרק כ״ב, ה׳

עי"ל בדחז"ל (שבת דקי"ח ע"ב) אמר רבי יוסי יהא חלקי בנותני צדקה ולא עם מחלקיה משום שהמחלק אותה אפשר שפוחת מן הצריך אותה ומרבה למי שאינו צריך ונמצא שהורג את הנפש באופן שצריך התבוננות גדול בענין חלוק הצדקה וזהו מה שרמזו אלף בינה גמול דלים שתחילה ידע להבין היטב ולדרוש ולחקור הצריכים אותה זה יותר מזה ואח"כ יגמול דלים:. אמר עוד מ"ט פשוט כרעיה דגימ"ל לגבי דל"ת שכן דרכו של גומל חסדים לרוץ אחרי דלים הכונה לפרש דאיך יוכל האדם לידע בדקדוק נמרץ בענין חילוק הצדקה ומה זה צריך יותר מחבירו שתמיד ירוץ אחרי הדלים ויהיה עוסקו עמהם כדי להבין ולידע ערכם. והנה ענין פשוט כרעיה דגימ"ל לגבי דל"ת בא להורות דרך על מה שסיים לומר שילמוד בינה להבין מי צריך יותר מחבירו ואח"כ יגמול דלים ואל תתמה איך יכול לידע ערכם שהרי דרכו של גומל חסדים לרוץ אחרי העניים תמיד ובהיותו תמיד עמהם יודע מי צריך ומי אינו צריך כל כן בלי שישאל לו כדי שלא יתבייש ועכשיו מזהיר שזה הרץ אחר העניים לידע בענייני עניותם שיעשה באופן שלא יבינו הם שעל זה בא כדי שלא יתביישו כשיבא להם הצדקה ולזה אמרו ומ"ט פשוט כרעיה דדל"ת לגבי גימ"ל דלימצי ביה נפשיה ולא לצטערן כשיחלקו להם הצדקה. וא"ת שס"ס אי אפשר אם אינו מגיע איזה בושת לעני בשעה שמקבל הצדקה יהיה מיד מי שיהיה לזה אמר ומ"ט מהדר אפיה דדל"ת מגימ"ל ליתן ליה בצנעא רמזו ענין שיעשה כדי שלאיגיע לעני שום בושת וכיצד יעשה שיתן לו בצנעא כמעשה דמר עוקבא שהיה מטיל הפרוטות בפתח העני וזהו בצינעה כי היכי דלא לכסיף מיניה. אמר עוד ה"ו זה שמו של הקב"ה כלו' כשתעשו הצדקה באופן שרמזו האותיות האמורות או כולם יודו וישבחו לשמו של הקב"ה ויובן כדחז"ל אמר הקב"ה כל זמן שאתם נותנין לעניים אתם משימים שלום ביני ובין העניים משום שכשאין נותנין לעניים או שנותנין בחרפה ובוז אז צועקים ובועטים כאילו עול בחיקו ח"ו באופן שכשנותנין לעניים אז ה"ו זה שמו של הקב"ה כלומר שאז כולם מכירים שמו ומשבחים לו העניים בעבור שיש להם מזון והעשירים בעבור שמתרבה עושרם מסיבת המצוה שעושים: