מדרש האתמרי · פרק כ״ב, ו׳

ז"ח ט"י כ"ל כלומר אם אתה עושה כל התנאים האמורים עם העניים מדה כנגד מדה הקב"ה זן אותך שלא תבא לידי מידת העניות וכמו שדרשו רז"ל (שבת דקי"ט ע"א) עשר בשביל שתתעשר ואחר שתתעשר חן אותך בעיני כל רואיך כדי שלא יהרגוך מסיבת הממון גם ומטיב לך ר"ל אע"פ שמסיבת הממון תרבה במאכלים וריבוי המאכלים גורמים החולאים כנודע עכ"ז מאחר שבא לך הממון הזה מסיבת מצות הצדקה שעשית לא ימשך ממנה שום נזק וזהו ומטיב לך שאע"פ שתאכל הרבה לא יזיק לך אלא מטיב לך לגופך והוא מדה כנגד מדה שידוע שכל ימי עני רעים אפי' שבתות וי"ט משום שינוי וסת כמ"ש רז"ל (כתובות דק"י ע"ב) וזה בהיות זן לעני גרם שלא יזיק לו המאכל בשבת וי"ט בהיות שהרגיל אותו במאכלים בשאר ימי השבוע כן לא יזיקנו רבוי המאכל אע"פ שטבע הרבוי להזיק. ונותן לך ירושה כלו' נותן לך ירושה לעה"ב שכל מי שזוכה יורש חלקו וחלק חבירו והכונה שאע"פ שהרבה להטיב עמך בעה"ז לא מפני זה יחסר לך לעה"ב אלא שנותן לך ירושה שלימה:. כ וקושר לך כתר טעם הכתר בהיות זה שותף להקב"ה על שזן ופירנס כמו שהוא עושה וגרם שלא יטיחו העניים דברים כלפי מעלה לכן קושר לו כתר כמוהו וענין הכתר הם י"ש עולמות שהוא חצי המספר ממה שעולה כת"ר בגימ' שהוא י"ש שבהיות הוא שותף להקב"ה נותן לו חצי הכתר שהוא י"ש ועיין באורך על זה בח"ב במדרש אליהו: