מדרש האתמרי · פרק כ״ב, ק״ב

מ"ם עזים מאתים ותישים עשרים רחלים מאתים ואלים עשרים כל הפסוק הזה מסיים במ"ם רמז ששלחם כולם בעלי מומין כדי שלא יקריבם לע"ז ובפ' וארא בפ' ויאמר ה' אל משה אמור אל אהרן קח מטך ונטה ידך על מימי מצרים על נהרותם על יאוריהם ועל אגמיהם ועל כל מקוה מימיהם ויהיו דם והיה דם בכל ארץ מצרים ובעצים ובאבנים יש כ"כ ממים כמספר אותיות התורה שפרעה שהיה רוצה לעכב לישראל במצרים כדי שלא יקבלו את התורה שניתנה למ' יום ילקה באות מ"ם ובמספר כ"ב ממים עד שהיה מעכבם לקבל דת מכ"ב אותיות ומספר כ"ב ממים עולה תת"ף שהוא פת"ת מלשון פיתוי שפיתה לו הקב"ה על שהקשה עורפו גם פתת מלשון פתות אותה פתים שחתך הקב"ה גדולתו על שהיה מחזיק עצמו לאלוה ומיעט אותו והקטין אותו ואת כל חילו כפתים: