מ"ם מוציא מ"ם רמז שב' פעמים מ' עמד משה בהר מ' יום ומ' לילה כו' מ סמוך לה נ שהוא מן שבזכות התורה שניתן למ' יום אכלו את המן מ' שנים ובחז"ל (שבת ק"ד) מ' פתוחה מ' סתומה מאמר פתוח מאמר סתום יש דברים שניתן רשות לדורשן ויש שאתה מצווה לסותמן כגון מעשה מרכבה כו' ובזה נוכל לומר שמם ונון שסמוך לה נעשה מן שע"י המן היו משיגים לידע מאמר פתוח ומאמר סתים כדחז"ל (עיין ילקוט בשלח) שהמן היה מחכים להם וכדחז"ל (שם) לא נתן התורה אלא לאוכלי המן מנ"ס הם אותיות נמס רמז למן וחם השמש ונמס וכל מי שאינו עוסק בתורה שניתן למ' יום ימקו בעונם ונמסים מן החיים מם נן ר"ת מ'שה מ'לך נ'ביא נ'אמן שאע"פ שהיה מלך כדכתיב ויהי בישורון מלך היה נביא נאמן ופי' הר' יעקב ענייא נר"ו דזהו כונת הכתוב ולא קם נביא עוד בישראל כמשה שהיה מלך נביא ונבואה תדירית ששאול אע"פ שנתנבא היה דרך עראי וקודם שמלך כדאיתא בזוהר פרשה תרומה דקנ"ד ע"א על פ' ועשית שלחן עצי שטים:
מדרש האתמרי · פרק כ״ב, ק״ג
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1901
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מדרש האתמרי, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.
