מדרש האתמרי · פרק כ״א, ט׳

ויפלא בעיני אמנון לעשות לה מאומה יובן עם מ"ש הראב"ע זלה"ה גבי רבקה בתולה ואיש לא ידעה שיש מציאות לבעול בתולה באופן שלא יפגום אותה כדחז"ל שמואל היה בקי בהטיה ואמר שאין לגלות סוד זה והנה אמנון היה מבקש ענין זה לידע והיה נעלם ממנו וזהו אומרו ויפלא מעיני אמנון לעשות לה מאומה כלומר נעלם ענין זה ממנו לעשות עמה מעשה ושלא יהיה לה מאומה כלומר פגם מאומה שלא היה לו ידיעת ענין זה נעלם ממנו ולאמנון רע ושמו יונדב בן שמעה אחי דוד אפשר שקדם שמן כצדיקים בעבור היות בן שמעה אחי דוד ובכבוד דוד קדם שמו עי"ל שאעפ"י שהיה איש חכם לרעה כדחז"ל והוכיחו זה משום שהיה ראוי לומר חכם מאד איש למה הוצרך לומר אלא מכאן למדו ז"ל שאין חכם האמור כאן חכם לטובה משום שקדם לומר איש לרמוז איש כשאר כל איש הדיוט ונמצא שאומרו אח"כ חכם מאד הוא חכם להרע שאם חכמתו לטובה לא היה ראוי שיקדים לומר איש וחוץ מחז"ל נראה לפרש שקדם שמו כצדיקים ואמר ושמו יונדב משום שבענין זה כיוון יונדב לשם שמים ועשה המצאה אולי יהיה יכול להעביר אהבתו ממנה כמו שאפרש בע"ה וזהו הטעם שלא נתן לו עצה שישאלנה מאביו משום שלא רצה שיהיה דבר שלא לשם שמים שהוא לשם נוי ולכן עשה ערמה כדי שישנאה ונתן לו עצה שיתחלה ותבא תמר ושתעשה הבריה לפניו וכונתו בחכמה זו אעפ"י שלכאורה לא יש שום חכם להרע. אמנם חכמתו בזה כדי שישנאה וחשב אולי בראותה יסיר אהבתו כענין שאמרו הרופאים באותו שנכנס טינא בלבו שאמרו הרופאים שיראה אותה נמצא שהראיה מעביר התאוה קצת ועוד יעץ לו שיעשה לפניו מאכל אולי תתמאס לפניו בראותה בידים מזוהמות. וכדי שיצא מחשבתו לפועל סידר לו דברים שיאמר לדוד כדי שלא יכול לחשוב רע ולא ימנענה ממנו ואמר שיאמר לו תבא נא תמר אחותי הזכיר אחותי להרחיק הענין מעיני אביו שח"ו חושב ברע שהרי אחותי היא ועוד נתן לו טעם היות זה על ידה בהיותה צדקת ושמה מוכיח תמר צדיק כתמר יפרח ובהיות המאכל על ידה היא סגולה לרפואתו ועוד שאינו מסתכן לאכול משום אדם אולי יש שנאה לאיזה מן המשרתים עמו ויתנו סם המות במאכלו ולכן אני רוצה שתעשה הבריה לפני למען אשר אראה ואכלתי מידה דוקא ודוק. ויונדב חקרבדבר בראותו בבקר דל וחולה הפך החולים שבבקר בבקר יקל החולי מעליו וכדאמרי' בנדרים פ"ד ד"מ ע"א אמר רב ששת בריה דרב אידי לא לסעוד איניש קצירא לא בתלת שעי קמייתא משום דבתלת שעי קמייתא רויחא דעתיה) ולכן אמר לו מדוע אתה ככה דל בן המלך מאחר שהוא בבקר בבקר תדיר שאינו מקרה הלא תגיד לי לי דייקא בהיותי רעיך ואיני חושש אעפ"י שיהיה זה ענין רע והשיב את תמר אחות אבשלום אחי אני אהב כלומר הדבר קשה בעיני בהיותה אחות אבשלום ואני מתיירא ליגע בה בהיותה אחות אבשלום איש קשה מאד ומזלייהו חזה מה שאירע לו על ידו שהרגו ולכן כשמוע כן יהונדב נתן לו עצה אולי ישנאה כדפרישית וישלח דוד אל תמר הביתה לאמר לכי נא בית אמנון אחיך אמר אחיך סיפר לה אהבת אמנון עמה אהבה חל אחוה ובטח בך על חסידותך ולכן ועשי לו הבריה כלומר עשי לו דוקא הבריה לו מאכל מיוחד לו אתה לבדך ולא עם איש זר אתך כי הוא בטח בך דוקא ותלך תמר בית אמנון אחיה הלכה בסוד דברי אביה שסיפר לה מענין האחוה ותלבב לעיניו כמו שסיפרה לה אביה הענין כדפרישית ותקח את המשרת ותצק לפניו וימאן לאכול ויאמר אמנון הוציאו כל איש מעלי אמר כן ולא חשש אולי יפול ברע שאמר יאמרו היושבים שם שבהיותי חולה לא רציתי לאכול בפני שום אדם שידוע שאין ראוי לחולה שיראו אותו בשעה שאוכל בעבור עין הרע ודוק. ותגש אליו לאכול ויחזק בה ויאמר בואי שכבי עמי אחותי כלומר אינה שכיבה לרעה ח"ו אלא שאתה אחותי ואין לחשוש על זה כדרך שמותר בנשיקה של קורבה דכתיב וישק יעקב ברחל. עי"ל שכבה עמי אחותי כלומר ואיני פוגם לך בהיותך אחותי ואני חושש על כבודך והשיבה אמריה לו אל אחי כלו' איני מאמין לך בזה בהיות שאין את אחי ממש מאם אחת כדי שתחוס על כבודי ודוק: