אמנם כפי דרכנו יבא היטב שרומז שאמר החלו לכהות מהראיה העיונית מתוך צער שמועת בניו שסיפר לעיל ומעשה ידיו של בנים היוצאים מחלציו היה מסך מבדיל לראות עיונו בתורה בהיות מעשיהם בלתי הגונים ומיהו היה רואה בעיונו אמנם לא כמקודם זה שמתוך השמחה שבניו צדיקים היו עיני שכלו ברורים ולרמוז לזה אמר החלו לכהות וחוזר לעיני השכל שהחלו לכהות אבל לא כהו מכל וכל ולכן כתוב ועינו ביו"ד א' וקרינן ועיניו בב' יודי"ן רמז שמקצת עיונו נסתם ולא כולו לראות כלל. עוד יתכן לפרש חוץ מהכונה למה כתוב ועינו ביו"ד אחד ונקדים קודם לדקדק שאמר ויהי ביום ההוא ועלי שוכב במקומו מאי ההוא ועוד מלת מקומו מיותר שבודאי שבמקומו היה שוכב ולא במקום שאינו שם היה שוכב כדרך שהקשו ז"ל בפ' ובאת אל הכהן אשר יהיה בימים ההם דפשיטא שלכהן שיהיה באותם הימים יבא ולא לכהן שיהיה בימים שעברו ואינו בעולם אמנם בהיות שלעיל אמר לו הקב"ה בעון בניו כי מכבדי אכבד ובוזי יקלו הנה ימים באים וגדעתי את זרועך ואת זרוע בית אביך מהיות זקן בביתך ואיש לא הכרית לך מעם מזבחי לכלות את עיניך ולכן אמר ויהי ביום ההוא ועלי שוכב במקומו כלו' ביום אשר שמע את שמע בניו על מעשיהם בלתי הגונים ועלי שוכב במקומו כלומר קפץ וטמן עצמו במקום אחד מפני הבושה וזהואומרו שוכב במקומו ועיניו החלו כהות ואמר עיני ביו"ד א' לרמוז שכהו אשר לא כדת שמצד עצמו לא היה ראוי לכך כי אם מצד אחר שהוא מצד בניו:
מדרש האתמרי · פרק כ״א, י״ד
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1901
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מדרש האתמרי, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.