מדרש האתמרי · פרק כ׳, ו׳

והנה כונת מאמר זה להודיענו גודל השלמים המתחממים עצמם בחימום המצות שהיא חיות הנפש בחום הטבעי שהוא מזון לחיות הגוף ולכן היו מתפרשים עצמם מהדברים הגופניים וזהו הרמז בזה שר"א ב"ר היה בא מבית רבו כיון שלמד הרב' ונשלם נפרש ועשה מגדלים של גדרים עליו וזהואומרו היה בא ממגדל גדור וכיון שכן היה רוכב על החמור נתגבר על יצרו והשפילו תחתיו שחמור הוא היצה"ר כדאיתא בזוהר הקדוש פרשת שמות שנקרא היצר חמור נוער והיה מטייל על שפת הנהר רמז על דקדוקי המצות שהיה מדקדק לקיימם והיה דעתו גסה עליו על שלמד תורה הרבה וכיון שנתגאה מעט כי אין צדיק בארץ וגו' מיד מצא היצר פתח לשלוט בו לכן נזדמן לו אדם אחד מיוחד ורשום שהוא השטן הוא היצה"ר ונתן לו שלום שבא לפתותו שכל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו נכנס בו בדברי שלומים כדרכו שתחל' מתחיל בדברי שלום וחלקלקות לפתות לאדם והנה הוא מכוער ביותר לכן לא החזיר לו שלום יען אמר דמה מכוער אותו האיש וקללו בראותו שבא לפתותו שמא כל בני עירך מכוערים כמותך כלו' שמא כל בני חברותך רשעים כמותך א"ל איני יודע לך ואמור לאומן שעשני שהוא הקב"ה למה עשית כלי מכוער משום שר' אלעזר חטא בזה משום שדרשו ז"ל והנה טוב זה יצר הטוב מאד זו יצה"ר ויש לו שכר מהקב"ה כאומרם ז"ל משל לבן מלך עם הזונה שצוה המלך לזונה שתפתה לבנו וצוה לבנו שלא יתפתה ויש שכר לזונה שעששה מאמר המלך שפיתתה אותו ושכר לבן המלך שלא נתפתה כן היצר כו' באופן שטעה ר"א שאמר כמה מכוער כלי זה כיון שידע שטעה ירד מן החמור כלומר שלט החמור עליו מעט עם שטעה בזה וא"ל נענתי לך מחול לי והניחני ואל תתגרה בי והשיב לו השטן הוא יצה"ר איני מוחל לך עד שתלך לאומן שעשני ואמור לו למה בראת כלי מכוער כזה וכונת השטן להחזיקו כחוטא ח"ו והיה משתטח לפניו כלומר היה ממשיכו עד שהגיע לעירו יצאו בני עירו לקראתו בני עירו הם האברים שבגופו המתאוים התענוגים וכמו שדרשו ז"ל עיר קטנה זה הגוף ואנשים בה מעט אלו האברים כו' והנה האברים המתאוים השמחה והשחוק והתאות שמחו לקראתו על ששלט היצר עליו ובזה סברו מכאן ואילך יאכל וישתה ויתעדן וא"ל רבי רבי מורי מורי א"ל למי אתם קורים רבי אמרו לזה שנמשך אחריך אחר עצתך אנו משבחים א"ל אם זה רבי לא ירבו כמותו בישראל משום שהוא אדם קרוב לתשובה שכיון שטעה מעט ביקש מחילה ואמר נענתי לך ובהיות כן שהוא אדם שאין לכם הנאה ממנו מה אתם שמחים באומרכם אולי יעשה תאותכם שאינו אדם שאני יכול עמו ושאלו לו למה וסיפר להם הענין שבעבור מעט שטעה חזר מיד כיון שראו בני עירו שהם האברים שאין תקוה ממנו אמרו מחול לו שאדם גדול בתורה הוא וכיון שיש בידו תורה שהיא רטיית היצר אין תועלת ממנו והנח לו משום שכל הגוף רוצה התאות כיון שהוא חומר כיון שמזדקק האדם מרגילים לזה ומתאוים הרוחניות לכן חזרו והודו עם ר"ש ודרש לעולם יהא אדם רך כקנה ואל יהא קשה כארז שבהיות הוא קשה שדעתו גסה עליו שיגר לו אותו הדוב הוא היצר רע קרוב לתשובה שמיד חזר ואמר נענתי לך ניצול מידו ומלת אומרו לעולם ר"ל לעולם יהיה רך אפילו בזמן שיש צד להתגאות עכ"ז יהא רך ודוק: