מדרש האתמרי · פרק כ׳, ה׳

אמנם יובן עם מה שהקדמתי שהפושעים הם אותם שנתחממו מאד בחום הנכרי של עבירות ונתטנפו כל אבריו עד שנטמטם לבו מלהשכיל כאותו שיש לו קדחת האברים שאז הרופא מתייאש ממנו בהיות שרואה בו שחין עוד לו חלק בחיים כו' גם כן הרשעים הגמורים הנכתבים למיתה הם אותם שרואה בהם הרופא הגדול שהוא הקב"ה שכל כך נתגברו עליהם החום הנכרי של העבירות וטמאו לנפש השלמה באופן שנסתמו עיני שכלם מהשכיל וידוע בהם שהם אינן חוזרים לעולם ואז כותבם למיתה וכן תראה שלא גזר הקב"ה מיתה למנשה אף על פי שהיה רשע גמור כנודע ומאחר שרשעים גמורים נכתבים למיתה למה הוא לא נכתב אלא הוא אשר דברנו שאותם רשעים שרואה הקב"ה בהם שעתידין לחזור אע"פ שלכאורה הם רשעים גמורים אינן נכתבים למיתה ודוק ולכן חסידים הראשונים היו פורשים מדברי' של עולם הזה ומצערים עצמה במיני סגופים ומתחממים עצמן בחום המצות לגבור כח הנשמה אשר עם זה יובן מאמר חז"ל (בתענית פ"ג ד"כ ע"א) ת"ר לעולם יהא אדם רך כקנה ואל יהא קשה כארז ומעשה שבא ר' אלעזר בר רבי ממגדל גדור מבית רבו והיה רוכב על החמור ומטייל על שפת הנהר ושמח שמחה גדולה והיה דעתו גסה עליו מפני שלמד תורה הרבה נזדמן לו אדם אחד שהיה מכוער ביותר א"ל שלום עליך רבי ולא החזיר לו א"ל ריקה כמה מכוער אותו האיש שמא כל בני עירך מכוערים כמותך א"ל איני יודע אלא אמור לאומן שעשאני כמה מכוער כלי זה שעשית כיון שידע שחטא ירד מן החמור ונשתטח לפניו א"ל נעניתי לך מחול לי א"ל איני מוחל לך עד שתלך לאומן שעשאני ואמור לו כמה מכוער כלי זה שעשית היה מטייל אחריו עד שהגיע לעירו יצאו בני עירו לקראתו והיו אימרים לו שלום עליך רבי רבי מורי מורי א"ל למי אתם אומרים רבי רבי א"ל לזה שמטייל אחריך א"ל אם זה רבי אל ירבו כמותו בישראל א"ל מפני מה א"ל כך וכך עשה לי א"ל אע"פ כן מחול לו שאדם גדול הוא בתורה א"ל בשבילכם אני מוחל לו ובלבד שלא יהא רגיל בו לעשות כן מיד נכנס ר"א לבית המדרש ודרש לעולם יהא אדם רך כקנה ואל יהא קשה כארז עכל"ה: