מדרש האתמרי · פרק כ׳, י׳

ובזה נבין טעם ענין אחד ונקדים לפרש קודם פ' טוב להודות לה' ולזמר לשמך עליון ידוע מאמר חז"ל כבד את ה' מהונך והנה אע"פ שצריך האדם להלל ולזמר ולומר הודאות להקב"ה אע"פ שלא יהיה באדם קול ערב אמנם יותר רוצה הקב"ה שיזמרו לפניו אותם שיש להם קול ערב שלא לחנם ברא בני אדם שיש בהם עריבות קול ולא לחנם היו משוררים ומזמרים הלוים לפניו בדוכן עד חמשים שנה ומחמשים ומעלה לא לפי שלא היה טעם בקול כדחז"ל לזה אמר טוב להודות לה' בכל מה שיכול בין שיש בו עריבות הקול בין שאין לו אבל ולזמר לשמך עליון ר"ל אבל אותו שיש בו קול זמר הוא עליון במעלה לזמר לפני הקב"ה מאותו שאין בו עריבות קול וטעם הענין שהמזמר בקול מכניס בתוכו חמימות מדברישירים ותשבחות להקב"ה ומתחמם הנשימה בחם הטבעי שהוא חיות הנפש כך חמימות הדברים האלו הם חמימו של מזון הנשמה כמו שהקדמתי שמסיבת העריבות מתחמם הוא והשומעי' ומתעוררי' לידבק נפשם בשכינ' ודוק ובזה יובן מאמר לחז"ל (מס' ברכות פרק הרואה דס"ב ע"ב) ויקם דוד ויכרות את כנף המעיל אמר רבי יוסי בר חנינא כל המבזה את הבגדים לסוף אינו נהנה מהם שנאמר והמלך דוד זקן בא בימים ויכסוהו בבגדים ולא יחם לו ע"כ יש להקשות דמה חטא יש על שכרת כנף מעילו עד שנענש בעונש גדול כזה שלא היו מחמים לו הבגדים. אמנם ידוע שמעיל בת שלש כנפים פעור מציצית ונמצא שבמה שכרת כנף מעילו של שאול פטרו מציצית ונמצא שאותו צדיק נמצא שעה אחת בלא ציצית ולכן מדה כנגד מדה מאחר שהוא עשה מעילו של שאול ככסות לילה שהוא פטור מציצית לכן לא היו מחמים לו הכסוים שהיו מטילים עליו וגם ידוע שחמימות עשיית המצות נותן כח לנפש בחום הטבעי שנותן כח לגוף והוא ביטל לשאול מחמימות מצות הציצית הנותן כח לנפשו גם מדה כנגד מדה לא היו מחממים לו בגדיו ליתן כח לגופו וזהו כונת אומרו ביזה את הבגדים עשהו ככסות לילה שהוא בזוי בבגד כסות היום וביטלו מציצית ונמצא שביזה אותם ודוק: