מדרש האתמרי · פרק כ׳, ט׳

ובדרך אחר י"ל בדחז"ל במדרש שיר השירים שכל אדם אפילו חיגר או סומא אף שיהיה מכוער ביותר כיון שהוא בן תורה נחשב כיפה שביפים כו' ולכן בראות ר"ש לאדם זה מכופר ביותר נעצב עליו איך לא היה מכסה על עבירות שבו ולזה א"ל ריקה כמה מכוער אתה כלו' בעבור שאתה רק מן התורה זהו הטעם שמכוער אתה משא"כ אם היית בן תורה שאף שאתה מכוער לא היה נחשב לכלום ענין כעירותך שכולם היו מכבדים לך מצד תורתך וחוט של חסד מהתורה היה משוך עליך והנה טעה ר"ש בזה שאם כונתו לייסרו אולי יחזור לתורה הי"ל לסדר לפניו הדבר הטוב שנמשך מהתורה כדי שמתוך דבריו יבין שאע"פ שיהיה האדם מכוער ביותר התורה מושך עליו חוט של חסד לא כדרך שעשה לצדד לפניו הכיעור והדופי ולכן מסבת שנתבייש תפסו במלת ריקה ומכוער ואמר לך לאומן שעשני ור"ש הכיר שחטא בזה ולהראות שלא היה כונתו מתחילה לבזותו רק כונתו לשמים כדפרישית אלא שטעה שעשה שלא כשורה ירד מן החמור והיה משתטח לפניו עד ג' מילין ואם כונתו לבזותו מחמת גאוה לא היה עושה כן וכשבא לעירו ויצאו לקראתו וקראו אותו רבי ואמר להם אם לזה אתם קוראים רבי לא ירבו כמותו ונמצא שביזה אותו עם זה מצאו פתת אנשי העיר שימחול לו אע"פ שביזה לו לפי שגם הוא ביזהו בזה ויהיה זה תחת זה וז"א אע"פ כן מחול לו וק"ל ע"כ: