מדרש האתמרי · פרק ב׳, ו׳

ונחזור לעניננו במעלת הלוקח אשה כשרה שזכותה יספיק להגן עליו וכמאמר רז"ל דרש רבי עקיבא בשכר נשים צדקניות יצאו ישראל ממצרים שבשעה שהיו יוצאות לשאוב מים הקב"ה מזמין להן דגים בכדיהם ושואבות מחצה מים ומחצה דגים ובאות ושופתות שתי קדרות אחד של חמין ואחד של דגים ומאכילות אותם ומשקות אותם ורוחצות אותם ונזקקות לבעליהם בין שפתים שנאמר תשכבון בין שפתים כו'. וראוי לשים לב דמה זכות זה כל כך גדול שמספיק להוציאם ממצרים ע"פ שהיו עובדי ע"ז מאחר שהיו מחויבות ע"ז והרי זה כאדם שאם אכל ולא אבד עצמו לדעת שאין מחזיקים לו טובה בהיות שטוביות עצמו בוחר כ"כ הנשים בהיות שכרתו ברית עם בעליהם כדחז"ל אין האשה כורתת ברית אלא למי שעשאה כלי ועוד שהיו לבשר אחד ונמצא שהטוב שהיו עושין עם בעליהם היה עם עצמן ממש ובהיות שאין החסד לזולתם לא נקרא חסד גמור: