מדרש האתמרי · פרק ב׳, ד׳

ואפשר לרמוז קצת הדברים בפסוק שקר החן והבל היופי אשה יראת ה' היא תתהלל. ובס' מדרש אליהו בפ' אשת חיל הארכתי בזה יע"ש. אמנם כפי המדרש הנז' נוכל לומר שקר החן שהוא כנגד הרודפים אחר חנו של ממון אף שלכאורה נראה שמעשיר הוא שקר שחדש נכנס וחדש יוצא וממונם אבד עוד אמר והבל היופי לרמוז שאותם ההולכים אחר יופי גם זה הבל משום שסופו שבע ממנה וקץ בה ומגרשה אמנם אשה יראת ה' היא תתהלל וצדקתה עומדת לעד ולאחר אשה כזאת ירדוף האדם לקחתה. גם נוכל לרמוז זה במאמרם ז"ל בפרק אלו מגלחין דף י"ח אמר רבי ראובן בר אצטרובולי מן התורה ומן הנביאים ומן הכתובים מה' אשה לאיש מן התורה ויען לבן ובתואל מה' יצא הדבר מן הנביאים ואביו ואמו לא ידעו כי מה' היא מן הכתובים בית והון נחלת אבות ומה' אשה משכלת. וקשה שמאחר שהביא ראיה מן התורה למה הוצרך להביא מן הנביאים ומן הכתובים ובעל בית נאמן ז"ל פי' שבא לרמוז על ג' מיני זווגים ולכך הוצרך להביא מג' מקומות לרמוז לג' מיני זווגים. יש זווג שהקב"ה בכבודו ובעצמו משתדל בעשייתו וזה זווג יצחק עם רבקה כמו שהתפלל אליעזר ואמר הקרה נא לפני היום כו' וכן אמר היא האשה אשר הוכיח ה' לבן אדוני וכן ענו לבן ובתואל ואמרו מה' יצא הדבר לא נוכל דבר אליך רע או טוב לפי שהיא ע"י הקב"ה ולזה אמר על זווג יצחק מן התורה כמו שהתורה ניתנה למרע"ה פה אל פה בלי אמצעי כך זווג יצחק עם רבקה היה מהקב"ה בכבודו ובעצמו בלי אמצעי ואע"פ שאמר הוא ישלח מלאכו ויצליח דרכך לא היה בענין הזווג אלא בהצלחת הדרך. גם יש זווגים שהם ע"י אמצעי ואין הקב"ה עושה בעצמו אלא ע"י שליח וזה מן הנביאים כלומר כמו נבואת הנביאים שהוא ע"י מלאך ובשליח וחידות ומשלים כן הזווג הזה ע"י גלגולים וסבות וכן זווג שמשון לא היה ע"פ הקב"ה ממש אלא ע"י סבות כדכתיב כי תואנה הוא מבקש מפלשתים. ויש זווג אחר שהוא למטה ממנו זווג שאדם משתדל בו מחמת הקרוב אליו כגון שחשק בה ומשתדל בה בכל כחו עד שמוצא אותה אע"פ שאינה בת זוגו כי חוצפא אפי' כלפי שמיא מהניא ורמז זה בכתובים כי מה כתובים ברוח הקודש ואדם זוכה לרוח הקודש ע"י השתדלותו כך יש זווגים שאדם זוכה בהם ע"י השתדלות ותפלה וזה מהניא לו כאמרם ז"ל מותר לאדם לארס ביום טוב שמא יקדמנה אחר ברחמים ונגד ג' זווגים אלו הביא ראיה מן התורה נביאים וכתובים ע"כ: