וזהו כונת פסוק כי גדול כים שברך מי ירפא לך מלאך מי ירפא לך שיתיר להקב"ה מה שנשבע עליך לרעה. וכיון שבא רבב"ח וסיפר המעשה לחכמים אמרו לו שוטה שכיון ששמע מהקב"ה שיש התרה לשבועה על ידי מלאך מי היה לך לומר מופר לך מופר לך ורבב"ח סבר שהיו הדברים על שבועת המבול ובשבועת המבול אפילו למלאך מי אין לו רשות להתיר כי אם שבועה שהוא לטובתם של ישראל ורבנן קראו לו שוטה משום שאמר אוי ועל הרעה לא שייך אוי כו' כל העולם מקשין דלמה לא חזר תלמודא להקשות נגד רבב"ח שמאחר שאמר אוי איך סבר דמשבועת המבול אמר. ולעד"ן הקושיא אינה קושיא לפי שכיון שסיפר רבב"ח ששמע אוי לי שנשבעתי וסבר דאשבועתא דמבול אמר כמו שאמר אח"כ נמצא שמיד טעה טעות כזה שאעפ"י שאמר הקב"ה אוי אמר אשבועת המבול ואם כן מה יחזור להקשות נגדו שמאחר שאמר אוי דאשבועתיה דמבול אמר שהרי מתחלה נגלה שטעה שלא דק במלת אוי והבן:
מדרש האתמרי · פרק י״ח, כ״ג
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1901
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מדרש האתמרי, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.