מדרש האתמרי · פרק י״ז, כ״ו

ובזה הבא נבא לביאור מאמר שהתחלתי אמר רבה בר בר חנה זימנא חדא הוה אזלינן במדברא וחזינן הני אווזי כו' הכונה במאמר זה אמר הוה אזלינן במדברא רמז לעוה"ז מדבר שמם החרב כנגד העולם הבא וחזינן הני אווזי רמז לאדום וישמעאל שמנים כאווזים מתענוגי העולם ומרוב שלותם וטובתם ומרוב תענוגיהם הם מלאים מכל טוב ואחרים מושפעים מהם וזהו הרמז באומרו דקא נגדי נחלי משחא מתותייהו ואמינא אית מנייכו לעלמא דאתי כלומר שאלתי ממנו אם היו מודים שיש לישראל כשפע הזה שיש להם עתה לעלמא דאתי לראות אם היו מודים בשלותן של ישראל העתיד להיות או אם היו בסברת בר ששך שהיה סובר שאין לישראל כתענוגיהם שיש להם עתה כאומרם ז"ל במס' ע"ז (פ' הסוכר דס"ה ע"א) רבא אשכח לבר ששך דיתיב עד צואריה בוורדא וקיימן זונות ערומות קמיה אמר להן אית לכו כה"ג לעלמא דאתי כו' באופן שהיה סובר שאין לישראל לעלמא דאתי כענין תענוגיהן כמו שמוכיח מדברי בר ששך ע"ש ולכן שאל כאן רבה בר בר חנה אית לכו מנייכו לעלמא דאתי לראות אם מודים שגם ישראל עתידים לזה חד הרים הכנף והוא ישמעאל לרמוז למעלה ממנו אתם פורחים ועולים לע"ל והודה בזה בהיות ישמעאל שחזר בתשובה כדחז"ל ולכן הודה במעלתם של ישראל העתידה ועל שכר ועונש שהקב"ה עושה עם כל אחד בהיותו משגיח על בריותיו. וחד דליא אטמא לרמוז על עשו שלא הודה על שכר ועונש ועל מעלתן של ישראל אלא שלעולם יהיו שפלים כאטמא ומדוכים בגלות במקום דריסת רגליהם וגם רמזו לו שהעולם השפל הוא עיקר וזהו הרמז באטמא שהוא אבר שפל א"ר אלעזר עתידין ישראל ליתן עליהם את הדין והטעם לפי שבחטאתם ועיכוב התשובה מעכבים הגאולה שאז יראה עשו הרשע איך האמת אתנו ושהקב"ה משגיח על בניו העושים רצונו היפך סברתו הפגומה ונמצא שבעיכוב המשיח שאנו גורמים יש חילול ה' בדבר בראותם בני עשו הרשעשמתאמת דבריהם בהיותם בשלוה כדחז"ל במס' ע"ז (בפ"ק די"א ע"א) שאומרין בני עשו סך קירי פלסתר אחוה דמרנא זייפנא כו':