מדרש האתמרי · פרק ט״ז, כ״ב

באופן שהצדיק הוא מגן וצנה על הדור והעולם עומד בעבורו כדכתיב וצדיק יסוד עולם אשר עם זה יובן פסוק(במשלי סי' ל') צדיק לעולם בל ימוט ורשעים לא ישכנו ארץ הכונה בעבור הצדיק העולם בל ימוט לפי שהצדיקים הם יסודי עולם כדכתיב וצדיק יסוד עולם אמנם הרשעים גורמים שלא יהיה ישוב ולא ישכנו הבריות בארץ לפי שגורמים השחתה לארץ שיחזור לטבעה למטה מהארץ כמו שהיה בדור המבול והנני משחיתם את הארץ כלומר עם הארץ שיחזור הארץ למטה כטבעה שהמים למעלה כדכתיב ורוח אלהים מרחפת על פני המים. עי"ל דשיעור הכתוב דרך תמיה שהרי הצדיק גורם לעולם שלא ימוט ואע"פ שהארץ שלהם עם כל זה משפילים עצמם ושוכנים בארץ סמוך לארץ ולא בעליות והרשעים שהם אדרבה מחריבים העולם למה לא ישכנו ארץ סמוך לארץ אלא שדירתם בעליות וחדרי משכיות. עי"ל בפסוק אבד חסיד מן הארץ כו' ידוע שמן הראוי היה לו לומר נאבד חסיד אמנם אמר אבד לרמוז שאבד הצדיק להיות מן הארץ נוצר מחומר שמן הראוי היה שיהיה כמלאכי השרת בגדר הרוחניות ומי גרם לזה שישר באדם אין שהוא אדה"ר שאכל מן העץ וגרם לבישת החומר בעולם שהרי כתיב אני אמרתי אלהים אתם ובני עליון כלכם אלא שחטאו גרם לו זה ולכל הנמשכים אחריו. והגם שהמיתה היתה מוכרחת לבא לעולם כמו שהארכתי בזה במדרש אליהו עם כל זה אם לא היתה באה ע"י חטא אדם היתה מיתה של נשיקה או בעליית השמים חיים כאליהו וחנוך וכשם שיהיה לעתיד לבא שעתיד הקב"ה לעשות כנפים לצדיקים ושטין ומעופפים על פני המים שהם מים העליונים כמו שפירשתי במדרש אליהו באורך: