עי"ל בהפך זה שכונתו של שמש הוא שימות משה ולא משום איבה ח"ו אלא שאמר מאחר שסוף סוף ימות משום שלעולם גזרתו של הקב"ה מתקיים ואני זכיתי שרמז לי לעמוד א"כ היה מתקשה כנגדו ואומר להקב"ה איני זז ומשה קיים כלומר מאחר שזכיתי שאיני זז למה משה קיים שאני רוצה לזכות שימות לפי שכל יום רוצה שימות בו הצדיק משום שמקבל שכר לפיכך איוב מפרשה שכונתו של שמש היה לטובה באומרו אם לא בכיתי לקשה יום כלומר אמר איוב לכל מי שהיה מת הייתי בוכה עליו כמעשה אותה אשה שהיתה בוכה כשהיה מת רשע אחד וכשהיה מת צדיק היתה משמחת ואמרו לה שהיה ראוי לעשות בהפך ואמרה שמצד מה שהיה נוגע לצדיק בעוה"ב אין ראוי לבכות עליו משא"כ גבי הרשע שהיתה בוכה מצד העונש המגיע לו וזהו מה שאומר איוב לפי שכל מי שהיה מת הייתי בוכה עליו ואם היה מציאות שלא בכיתי עליו היה לקשה יום כמרבע"ה דנתקשה היום כנגדו ולאיש אשר השמש היה מתאוה שימות בו אין ראוי לבכות עליו ואם נפשי עגמה היה למי שהוא אביון מן המצות באופן שאיוב אמר אם היה מציאות שלא בכיתי היה לאיש כמשה שנתקשה השמש כנגדו בהיות תאותו שימות בו מפורש שכונתו של שמש היה לשמים ולא לקטרג על מרע"ה משום איבה ח"ו:
מדרש האתמרי · פרק ט״ז, י״א
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1901
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מדרש האתמרי, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.