מדרש האתמרי · פרק ט״ו, ט׳

או יובן כדחז"ל מס' שקלים רבי שמואל בר נחמני אמר הלוחות היו ששה על ששה טפחים והיה משה תופס בטפחיי' והקב"ה בטפחיים וטפחיים ריוח באמצע וכיון שעשו ישראל את העגל ביקש הקב"ה לחטפן מידו של משה גבר ידו של משה וחטפן ממנו הוא שהקב"ה משבחו בפסוק ולכל היד החזקה וזהו הרומז כאן הון שהיא תורה מהבל ימעט בעבור מעשה העגל שהוא הבל המה מעשה תעתועים ימעט שרצה הקב"ה לחטפן הלוחות מידו של משה ובסוף נתמעטו ונשתברו אבל משה רבי' שקבץ על יד כלו' שגבר ידו וחטפן מהקב"ה ירבה שהקב"ה משבחו או יובן כדחז"ל (במנחות דמ"ד ע"א) על מעלת הציצית ומעשה אותו תלמיד יוכיח שהלך אצל הזונה ובשעת מעשה טפחו הציציות על פניו ונשמט וישב על גבי קרקע עד שסיפר לה הענין ונתגיירה והביא' לו הון רב מטות זהב וכסף לזה אמר הון מהבל ימעט כלומר בעבור הון שהוא מהבל שהוא הציצית שהוא הון יקר ובא לאדם בהבל ודבר מועט לפי שאינו יקר מציאותו וכאומרם קשה עונש לבן מתכלת משל למלך כו' והטעם לפי שיכולים לקנות בדבר מועט ונמצא שימעט האדם שאינו עושה אותו פי שאין מי שיצילהו מהעבירה אמנם הקובץ על יד שהוא הנושא הציצית שגורם לאדם שקובץ עצמו על ידו כלומר במקומו וחוזר לאחוריו מלעשות העבירה ירבו שסוף סוף הקב"ה ממלא תאותם בהיתר: