ונחזור אל הענין שבהיות שהמעלים עיניו מן הצדקה כאלו עע"ז לכן היו נזהרים החסידים הראשונים על אופן עשייתה כדי שלא יתבייש העני כאומרם ז"ל בפ"ו ממסכת כתובות דס"ז ע"ב מר עוקבא הוה עניא בשבבותיה דהוה רגיל כל יומא דשדי ליה ארבע זוזי בצנורא דדשא וכל זה היה כדי שלא יתבייש העני שכל הנותן לעני באופן שמתבייש אדרבה מאבד הנותן הון רב אשר עם זה יובן פ' משלי ג' הון מהבל ימעט וקובץ על יד ירבה כלומר בעבור פרוטה שנותן האדם לעני שהוא דבר מועט והבל אם תבייש העני ימעט הונו ושכרו אמנם הקובץ על יד כלו' שקובץ לו מקום מוכן להשליך שם מה שנותן כשם שהיה עושה מר עוקבא כדי שלא יתבייש העני אז ירבה הון הן בשכר העה"ז הן בשכר העה"ב ובענין המאמר הארכתי במדרש אליהו יע"ש:
מדרש האתמרי · פרק ט״ו, ז׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1901
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מדרש האתמרי, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.