מדרש האתמרי · פרק ט״ו, ד׳

וראוי לדקדק שאיך אמר אם הקב"ה אוהב עניים מפני מה אינו מפרנסם שאם היה מפרנסם לא היו עניים ואם כן איך ימצא מציאות שיפרנס להם ושיהיו עניים כדי שיהיו אוהביו לפי שהעניים הם אוהביו ועוד מה משיב ר"ע כדי להציל אנו בהם מדינה של גהינם וכי עול בחיקו יתברך ח"ו שיעשה לזה עני כדי שינצל זה ואין לומר בשאלה ראשונה שכונתו של רשע זה לומר אם אלהיכם אוהב עניים מפני מה אינו מפרנסם כלו' שיפרנס אותם מידו ואעפ"י שיהיה בצמצום שיעור אכילתם ולא למותרות ונמצא בזה שיפרנס אותם והם עניים בהיותם ערומים בלי לבוש משום שאחר שיש להם פרנסה מהקב"ה אעפ"י שיהיה בצמצום אינן נקראים עניים לפי שלא נקרא עני כי אם הנצרך לבריות וחוזר על הפתחים וא"כ חוזר הקושיא במקומה שאיך ימצא מציאות שיפרנס הקב"ה ויהיו עניים אמנם נראה לפרש במאמרם ז"ל שם בב"ב ד"ח ע"א רבי פתח אוצרות בשני בצורת ואמר יכנסו בעלי מקרא בעלי משנה אבל עם הארץ אל יכנסו דחק יונתן ן' עמרם ונכנס א"ל קרית לא כו' א"ל א"כ במה אפרנסך איל פרנסני ככלב וכעורב כו' ופי' רש"י ז"ל שנקט כלב ועורב שחס הקב"ה שהכלב מזונותיו מועטים לפיכך שוהא אכילתו במעיו ג' ימים ע"כ ואמרינן במקום אחר עני שבחיות כלב ובזה יובן כונת שאלתו אם הקב"ה אוהב עניים מפני מה אינו מפרנסם כלומר שיעשה להם שישהא המזון במעיו ג' ימים כשם שעושה לעני שבחיות ונמצא מזה שמפרנסם ונקראים עניים לאהוב להם כשם שמפרנס לעני שבחיות באופן זה ונקרא עני ובהתר ספק שני נראה לומר שהן אמת שבני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מילתא אלא במזלא שהרי כמה חסידים ואנשי מעשה הם עניים מדולדלים אמנם נראה שגם יש עניות ויש עשירות שבא לאדם מכח מעשיהם כדנפיש זכותיה יבטל המזל וגם זכות אבותם מסייעתן גם יש אדם שהוא עני אף על פי שנולד במזל עשיר מסבת עונו כמו שדרשו ז"ל (סוטה דף ד' ע"ב) כי בעד אשה זונה עד ככר לחם שהבא על אשה זונה יבא בחוסר ככר לחם ואינו מוצא הרי שמעשיו גורמים אעפ"י שמזלו אינו מזל עניות וכמו שמצינו בכמה מקומות שהזהירו חכמים ז"ל אל יעשה האדם כך וכך כדי שלא יבא לידי עניות וגם כמה דברים מהסגולות החופה חבית של חרס בכסוי של חרס יבא לידי עניות ומאחר שאין המזונות תלויים בזכות איך יבא לידי עניות אם לא יעשה זכות זה אלא שהוא מה שאמרנו שמזונותיו אינו תלוי בזכות כלומר שאף שיעשה זכות אינו מתעשר אמנם אם יעשה עון יגרום עניות אף שמזלו של עשירות ועם כל זה אינו מבטל המזל כמו שאפרש לקמן אופן הדבר כיצד. ולזה השיב לו ר"ע כדי להציל אנו בהם מדינה של גהינם כלומר מאחר שיש שני מיני עניים יש עניים שמזלם גרם להם ויש עניים שמעשיהם גרם להם ונמצאבעניות שהוא למרק על מעשיהם הרעים הם נמחלים עם העניות ואנו עם מה שזוכים לפרנסתם. ובזה הותר הקושיא שלעולם אין הקב"ה עושה לזה העני כדי להציל לו מגהינם אלא מעשיהם גרמו להם וזהו להציל אנו בהם כלומר כשם שהם ניצולים מגהינם עם סבלות העניות גם אנו נמחלים עם מה שאנו מפרנסים אותם ומלת בהם מדוייקת ודוק והקב"ה אוהב עניים בין לעניים שמזלם גרם להם ובין לאלו שמעשיהם הם להם משום שעכשיו העניות ממרק להם: