מדרש האתמרי · פרק ט״ו, ג׳

מסכת גיטין פרק א' ד"ז ע"א דרש רב עוירא זמנין אמר לה משמיה דר' אמי וזמנין אמר לה משמיה דר' אסי מאי דכתיב כה אמר ה' אם שלמים וכן רבים וכן נגוזו ועבר אם רואה אדם שמזונותיו מצומצמים יעשה מהם צדקה וכל שכן כשהם מרובים מאי וכן נגוזו ועבר תנא דבי ר' ישמעאל כל הגוזז מנכסיו ועושה מהם צדקה ניצול מדינה של גהינם משל לשתי רחלות שהיו עוברות במים אחת גזוזה ואחת שאינה גזוזה גזוזה עברה שאינה גזוזה לא עברה ועניתיך אמר מר זוטרא אפי' עני המתפרנס מן הצדקה יעשה צדקה לא אענך עוד תני רב יוסף שוב אין מראין לו סימני עניות היות האדם יקר הערך והמעלה בהיות תמונתו בצלם אלהים דכתיב נעשה אדם בצלמנו לכן המעלים עיניו מן הצדקה כאלו עובד ע"ז כאומרם ז"ל (בבא בתרא ד"י ע"א) כל המעלים עיניו מן הצדקה כאלו עובד ע"ז נאמר כאן השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל ונאמר להלן יצאו אנשים בני בליעל מה להלן ע"ז אף כאן ע"ז ע"כ וקשה דמה שייכות יש זה לזה והרב בית נאמן פירש לפי שהצדקה שקולה ככל המצות כדחז"ל מצוה לא נאמר אלא מצות וידוע שהמודה בע"ז ככופר בכל התורה והכופר בצדקה ג"כ לפי שהיא שקולה ככל התורה אמנם יובן עם מה שאמרנו שבהיות האדם נברא בצלם אלהים וזה שאינו חומל עליו נמצא מבזה צלם אלהים ח"ו כדרך כי קללת אלהים תלוי בהיות האדם בצלם אלהים כו' ומאחר שמבזה צלם אלהים אשר בידו לרחם עליו נמצא שהוא כעובד ע"ז עי"ל בהיות שמלוה ה' חונן דל ועוד בענין הצדקה משים שלום בין הקב"ה לעניים וזה שאין משים שלום בין העניים להקב"ה וגורם שיחרף העני מתוך דוחקו נמצא זה הגורם כאלו עובד ע"ז שכופר בדבר ואינו חס על כבוד קונו עי"ל במאמרם ז"ל שם שאל טורנוסרופוס הרשע את ר"ע אם הקב"ה אוהב עניים מפני מה אינו מפרנסם אמר לו כדי להציל לנו עמהם מדינה של גהינם וראוי לתת טעם למי שיכול לתת צדקה ואינו נותן מאי סברתו אלא יש לומר שסובר סברת טורנוסרופוס אם הקב"ה אוהב עניים מפני מה אינו מפרנסם ומאחר שאין הקב"ה מפרנסם בעבור שאין אוהב אותם גם הוא כן ונמצא זה שסובר סברת העובד עבודה זרה שהוא טורנוסרופוס הרשע ולא סברת ר"ע ולכן המעלים עיניו מן הצדקה כאלו עובד ע"ז ודוק ובענין המאמר עצמו יש לפרש שאל טורנוסרופוס הרשע את ר"ע אם הקב ה אוהב עניים מפני מה אינו מפרנסם אמר להם כדי להנצל אנו בהם מדינה של גהינם אמר ליה זו אדרבה מחייבתן לגהינם אמשול לך משל למה הדבר דומה למלך שכעס על עבדו וחבשו בבית האסורים וגזר עליו שלא להאכילו ושלא להשקותו והלך אדם אחד והאכילהו והשקהו לכששמע המלך כועס עליו ואתם קרויים עבדים דכתיב כי לי בני ישראל עבדים א"ל ר"ע אמשול לך משל למה הדבר דומה למלך שכעס על בנו וחבשו בבית האסורים וצוה עליו שלא להאכילו ושלא להשקותו ובא אדם והאכילהו והשקהו לכששמע המלך משגר לו דורון ואנו קרויים בנים דכתיב בנים אתם לה' אלהיכם א"ל אתם קרויים בנים ואתם קרויים עבדים בזמן שאתם עושים רצונו של מקום אתם קרויים בנים וכשאין אתם עושים רצונו של מקום אתם קרויים עבדים ועכשיו אין אתם עושים רצונו של מקום כו':