מדרש האתמרי · פרק י״ד, ל״ד

הקטע במלואו, בנוסח המקורי.

ומה שעולה לנו מן המחובר הוא שגדלה מעלת הצדקה עד שגורם שהקב"ה משפיע בעולמו בשופע בעבורו ולא העושה צדקה עם העני בלבד אלא גם הפורע חובו נקרא צדקה שעושה עם חבירו שאינו מאבד ממונו ומביאו לחוסר כל ולכן פריעת בעל חוב מצות עשה מן התורה ושא עיניך וראה ממה שמזהיר שלמה המלך ע"ה (משלי סימן ג') אל תאמר לרעך לך ושוב ומחר אתן ויש אתך כלומר כל כך גדלה פריעת ב"ח שזוכה אדם לי"ש עולמות וזהו ויש אתך אל תאמר לחבירך שאתה חייב לו לך ושוב אלא פרע לו ובזה תזכה שי"ש עולמות אתך. עוד נוכל לפרש אופן אחר שדרך החייב לומר לחבירו לך עכשיו מאצלי שעדין לא הגיע עת הפרעון וכשיגיע העת ובא אצלו אומר לו שוב עכשיו ואחר שעה אתן לך כשאומר לו אחר שעה תן אומר לו למחר כשבא למחר שאז אין לו מה להשיב טוען לו כבר יש עתה לך מעות ואין אתה צריך למעותי לזה בא שלמה להזהיר אל תאמר לרעך טענת לך ולא טענת שוב ולא טענת ומחר אתן ולא טענת ויש אתך אלא פייסהו בדברים אם אין לך לשלם:
נחלת הכלל · Warsaw, 1901

על המקור הזה

הטקסט מובא מתוך מדרש האתמרי, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.